מנתונים חדשים עולה כי התרופות הביולוגיות החדשות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) מספקות הגנה קרדיווסקולארית דומה או עדיפה, בהשוואה לתרופות קודמות ממשפחת מעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor).
במסגרת המחקר, החוקרים בחנו את הסיכון הקרדיווסקולארי והתוצאות בקרב 47,193 מבוטחי מדיקייר עם דלקת מפרקים שגרונית לפי סוג הטיפול הביולוגי שניתן למחלת המפרקים.
באמצעות מדגם רטרוספקטיבי וניתוח רב-משתנים, החוקרים בחנו את הנתונים הרפואיים וניפוקי תרופות בין 2006-2012. כל החולים החלו טיפול ביולוגי במהלך תקופת המחקר, ללא מחלה כלילית בתחילת המחקר, עם ביטוח מדיקייר.
אוטם שריר הלב ושילוב אוטם חד של שריר הלב עם רה-וסקולריזציה כלילית הוגדרו כתוצאים העיקריים.
שיעורי ההיארעות של אוטם חד של שריר הלב היו נמוכים, נעו בין 5.7-8.8 ל-1,000 שנות-אדם. הסיכון לאוטם חד של שריר הלב היה גבוה יותר משמעותית בקרב חולים שהחלו טיפול במעכבי TNF בכלל (יחס סיכון מתוקן של 1.3) ובאופן פרטני באלו שטופלו ב-Etanercept או Infliximab (יחס סיכון מתוקן של 1.3) בהשוואה לחולים שהחלו טיפול ב-Abatacept.
הטיפול ב-Tocilizumab לווה בסיכון מופחת לתוצא המשולב (יחס סיכון מתוקן של 0.64), בשוואה ל-Abatacept. הממצא הבולט ביותר היה כי Tocilizumab לא הביא לעליה בסיכון למחלות לב וכלי דם.
החוקרים כותבים כי כאשר בוחנים את התמונה בכללותה, היקף הסיכון הוא די קטן עם כל אחת מהתרופות הללו ומאמר זה לא צפוי להביא לשינוי בדפוסי הטיפול התרופתי באוכלוסיה זו.
Ann Rheum Dis 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!