בחולים סביב גיל 60 שנים עם קרדיומיופתיה איסכמית סיכויי ההישרדות לאחר עשר שנים גבוהים יותר באלו המשלימים ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בשילוב עם טיפול תרופתי אופטימאלי, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד, כך עולה מנתוני מחקר STICHES (Surgical Treatment for Ischemic Heart Failure Extension Study), שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
היתרון ההישרדותי של ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בשילוב עם טיפול תרופתי בהתאם להנחיות, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד, בחולים עם מחלת עורקים כלילית, אי-ספיקת לב והפרעה חמורה בתפקוד סיסטולי של חדר שמאל, עדיין אינו ברור.
בתקופה שבין יולי 2002 ועד מאי 2007, סך כולל של 1,212 חולים עם מקטע פליטה של 35% ומטה ומחלת עורקים כלילית מתאימה לניתוח מעקפים, חולקו באקראי לניתוח מעקפים עם טיפול תרופתי (610 חולים) או טיפול תרופתי בלבד (602 חולים). התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה מכל-סיבה. תוצאים משניים מג’וריים כללו תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ותמותה מכל-סיבה או אשפוז בשל מחלות לב וכלי דם. חציון משך המעקב, כולל תקופת ההארכה הנוכחית, עמד על 9.8 שנים.
התוצא העיקרי תועד ב-359 חולים (58.9%) בקבוצת ההתערבות הניתוחית וב-398 חולים (66.1%) בקבוצת הטיפול התרופתי (יחס סיכון עם ניתוח מעקפים לעומת טיפול תרופתי של 0.84, p=0.02). 247 חולים (40.5%) בקבוצת ההתערבות הניתוחית ו-297 חולים (49.3%) בקבוצת הטיפול התרופתי, הלכו לעולמם בשל מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 0.79).
שיעורי התמותה מכל-סיבה או אשפוזים בשל מחלות לב וכלי דם עמדו על 76.6% בקבוצת ההתערבות הניתוחית ועל 87% בקבוצת הטיפול התרופתי (יחס סיכון של 0.72, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי במדגם החולים עם קרדיומיופתיה איסכמית, שיעורי תמותה מכל-סיבה, תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ותמותה מכל-סיבה או אשפוז בשל מחלות לב וכלי דם, היו נמוכים משמעותית לאורך עשר שנים בקרב חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בנוסף לטיפול תרופתי אופטימאלי, בהשוואה לאלו תחת טיפול תרופתי בלבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!