מתוצאות מחקר ALPS (Amiodarone, Lidocaine, or Placebo Study), שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, עולה כי הטיפול ב-Lidocaine או Amiodarone במקרים של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים אינו מביא לשיפור משמעותי בשיעורי ההישרדות עד לשחרור או בתוצאות הנוירולוגיות, בהשוואה לפלסבו.
במסגרת המחקר האקראי, כפל-סמיות, ערכו החוקרים השוואה בין טיפול פראנטרלי ב-Amiodarone, Lidocaine וסליין (פלסבו), ביחד עם הטיפול הסטנדרטי, במבוגרים עם דום לב לא-טראומטי, מחוץ לכותלי בית החולים. כל החולים אובחנו עם פרפור חדרים עמיד לטיפול במכת חשמל, או טכיקרדיה חדרית ללא-דופק לאחר לפחות מכת חשמל אחת.
התוצא העיקרי היה הישרדות עד לשחרור מבית החולים; תוצא משני כלל תפקוד נוירולוגי בשחרור.
באוכלוסיית המחקר לפי-פרוטוקול נכללו 3,026 חולים, שחולקו באקראי לטיפול ב-Amiodarone (974), Lidocaine (993), או פלסבו (1,059); מבין אלו, 24.4%, 23.7% ו-21.0%, בהתאמה, שרדו עד לשחרור מבית החולים. ההבדל בשיעורי ההישרדות בין Amiodarone ופלסבו עמד על 3.2 נקודות אחוז; בהשוואת Lidocaine מול פלסבו עמד על 2.6% נקודות אחוז; ובהשוואת Amiodarone מול Lidocaine, עמד על 0.7 נקודות אחוז.
התוצאות הנוירולוגיות בעת השחרור היו דומות בשלוש הקבוצות. החוקרים זיהו הטרוגניות של השפעת הטיפול בהתאם לשאלה אם דום הלב היה בנוכחות עדים; טיפול בתרופות פעילות לווה בשיעורי הישרדות שהיו גבוהים יותר משמעותית מהשיעור עם פלסבו בקרב חולים שפיתחו דום לב בנוכחות עדים, אך לא בקרב חולים שפיתחו דום לב ללא עדים.
שיעור גבוה יותר של מטופלים ב-Amiodarone נדרשו לקיצוב לבבי זמני, בהשוואה למטופלים ב-Lidocaine או פלסבו.
בסיכומו של דבר, מהנתונים עולה כי Amiodarone ו-Lidocaine לא הביאו לעליה משמעותית בשיעורי ההישרדות או תוצאות נוירולוגיות חיוביות, בהשוואה לפלסבו, בחולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים עקב פרפור חדרים עמיד למכת חשמל או טכיקרדיה חדרית ללא דופק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!