במאמר שפורסם בכתב העת JAMA במהלך חודש אפריל כותבים חוקרים כי השימוש בנוגדנים חד-שבטיים כנגד Programmed Death (PD-1), כולל Pemborlizumab (קיטרודה), כטיפול למלנומה מתקדמת הוביל לשינוי הטיפול במחלה. עם זאת, החסרון של טיפול זה הוא בכך שמרבית החולים אינם מגיבים לטיפול, כך עולה מנתונים חדשים.
המדגם הראשון כלל 135 חולים עם מלנומה מתקדמת (87 לא קיבלו טיפול קודם ב-Ipilimumab ו-48 חולים שקיבלו טיפול זה). הטיפול כלל Pembrolizumab במינון 2 מ”ג/ק”ג כל שלושה שבועות, או Pembrolizumab במינון 10 מ”ג/ק”ג כל 2-3 שבועות עד התקדמות המחלה. המדגם השני כלל 520 חולים עם אותה אבחנה, שחולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות: 226 חולים שלא קיבלו קודם לכן טיפול ב-Ipilimumab חולקו לטיפול ב-Pembrolizumab במינון 2 או 10 מ”ג/ק”ג כל שלושה שבועות עד התקדמות המחלה, כמו גם 294 חולים שטופלו בעבר ב-Ipilimumab, וקבוצה מעורבת של חולים שלא טופלו ב-Ipilimumab ואלו שטופלו ב-Ipilimumab וחולקו לטיפול ב-Pembrolizumab במינון 10 מ”ג/ק”ג כל 2 או 3 שבועות.
מבין 581 חולים עם מחלה מדידה בתחילת המחקר, ב-194 חולים (33% מכלל המדגם) תועדה תגובה אובייקטיבית למינונים שונים של Pembrolizumab. בדומה, ב-60 מבין 133 חולים (45%) שלא קיבלו טיפול קודם בתחילת המחקר, תועדה תגובה אובייקטיבית, שהוגדרה כתגובה חלקית או מלאה.
מהממצאים עולה כי מרבית החולים לא מגיבים לטיפול. יתרה מזאת, רק ב-8% מהחולים תועדה תגובה מלאה.
למרות התועלת הקלינית בקבוצת החולים שהגיבו לטיפול, היעילות הכוללת מעידה על מגבלות הטיפול בנוגדנים כנגד PD-1 בחולים עם מלנומה מתקדמת.
חציון ההישרדות ללא-התקדמות עמד על 4 חודשים בלבד, ולאחר 12 חודשים, שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות עמדו על 35%. מכאן עולה כי כשלון מערכת החיסון לבקר את גידולי המלנומה בשני-שליש מכלל החולים במהלך השנה הראשונה לטיפול. גם בחולים שהגיבו לטיפול, התקדמות המחלה תועדה ב-26% מהחולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!