לעיתים קרובות חל עיכוב בהגברת טיפול לאחר כישלון טיפול במטפורמין בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Diabetes Care.
מדגם המחקר כלל 5,239 נשים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2, תחת טיפול מונותרפי במטפורמין למשך לפחות שלושה חודשים בין השנים 2005-2013. בנקודה זו, ריכוז המוגלובין מסוכרר הממוצע שלהן עמד על 6.4%. עם זאת, ב-22% מהנשים עדיין תועד ריכוז המוגלובין מסוכרר של מעל 7%, ב-13% הריכוז עלה על 7.5% וב-8% ריכוז המוגלובין מסוכרר עלה על 8%.
שיעור המטופלים בכל אחת משלו קבוצות אלו שלא קיבלו טיפול נוסף בתוך שישה חודשים מריכוז ההמוגלובין המסוכרר המוגבר עמד על 38% באלו עם ריכוז המוגלובין מסוכרר מעל 7%, 31% באלו עם ריכוז מעל 7.5% ו-28% מאלו עם ריכוז המוגלובין מסוכרר מעל 8%.
לאחר תקנון לערפלנים, בחולים בהם בוצעה התערבות בתוך שישה חודשים ממדידת הריכוז המוגבר תועד סיכוי גבוה יותר להשגת יעדי המוגלובין מסוכרר, בהשוואה לחולים בהם לא בוצעה התערבות או בוצעה התערבות בשלב מאוחר יותר.
בהשוואה ל-62% מהמטופלים בהם בוצעה התערבות בתוך שישה חודשים, ב-38% מהחולים בהם לא בוצעה התערבות בטווח זה עם המוגלובין מסוכרר מעל 7%, הגיל הממוצע היה מעט מבוגר יותר (56 לעומת 54.2 שנים).
מסקירה של 20 חולים שנבחרו באקראי בהם חל עיכוב בהגברת הטיפול, החוקרים מצאו כי העיכוב בשינוי הטיפול נבע מגורמים הקשורים במטופל ב-11 מקרים (אי-הגעה לביקורים במרפאה או בדיקות דם, אי-עמידה בהמלצות התזונתיות וחוסר היענות למשטר הטיפול) ומגורמים הקשורים ברופא בתשעה מקרים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחלק ניכר מהחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2 לא מבוצעת הגברת טיפול תרופתי בתוך שישה חודשים מכישלון טיפול מונותרפי במטפורמין. התערבות מקודמת בחולים אלו הובילה להשגת יעדי המוגלובין מסוכרר בשלב מוקדם יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!