מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-EASD (European Association for the Study of Diabetes) עולים שיעורים גבוהים של הפרעות דיכאון בחולים עם סוכרת מסוג 2. הנתונים מצביעים על שונות נרחבת בין מדינות ברחבי העולם, כאשר שכיחות דיכאון בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 הגיעה קרוב ל- 30% בבנגלדש, ושכיחות גבוהה תועדה גם במקסיקו, רוסיה ופולין.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון מספר רב ככל הניתן של מדינות ברחבי העולם להערכת הקשר בין דיכאון וסוכרת מסוג 2. מדגם המחקר כלל 3,000 חולים ב-15 מדינות ארגנטינה, בנגלדש, סין, גרמניה, הודו, איטליה, קניה, מקסיקו, פקיסטן, פולין, רוסיה, סרביה, תאילנד, אוגנדה ואוקראינה. בכל מדינה, החולים השלימו הערכה ע”י צוות הכולל רופא סוכרת ופסיכיאטר.
למחקר גויסו כ-200 חולים עם סוכרת מסוג 2 בכל מדינה. נתונים מהרשומות הרפואיות כללו ריכוז המוגלובין מסוכרר, נוכחות סיבוכים וכדומה, וכל משתתף השלים שאלון PHQ-9 (Patient Health Questionnaire), כמו גם שאלוני PAID (Problem Areas in Diabetes) ו-WHO-5 (WHO Well Being). עוד נאספו נתונים דמוגרפיים והחולים השלימו ראיון פסיכיאטרי.
כמחצית מהמשתתפים במחקר הם גברים (45%), עם משך סוכרת ממוצע של 9 שנים וגיל ממוצע של 54 שנים. בסיכומו של דבר, 10.3% אובחנו עם הפרעת דיכאון מג’ורית, עם שיעורים המשתנים באופן נרחב בין מדינות. באוגנדה, קניה והודו תועדו שיעורים נמוכים (1.0%, 2.7% ו-2.0%, בהתאמה), ובבנגלדש השיעור הגבוה ביותר (29.9%).
במדינות אחרות שכיחות דיכאון עמדה על 11.8% בארגנטינה, 10.8% בסין, 4.3% בגרמניה, 3.9% באיטליה, 18.2% במקסיקו, 11.6% בפקיסטן, 14.7% בפולין, 17% ברוסיה, 9.5% בסרביה, 6.2% בתאילנד ו-6.1% באוקראינה.
מניתוח הנתונים עלה קשר בלתי-תלוי בין מין נקבה, רמת השכלה נמוכה, העדר הכנסה קבועה ומגורים באזור עירוני ובין הפרעת דיכאון מג’ורית, ביחד עם אנגינה, מדד PAID גבוה יותר, סיפור משפחתי של דיכאון והיסטוריה קודמת של הפרעת דיכאון מג’ורית.
מתוך כנס ה-EASD
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!