צוות משימה מטעם ה-EULAR (European League Against Rheumatism) זיהה מאפיינים קליניים של חולים עם כאבי מפרקים בסיכון להתקדמות לדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis). הגדרת “ארתרלגיה חשודה” כוללת שבעה מאפיינים המשקפים את דעת המומחים הנוכחית. במידה ומחקרים נוספים יאשרו את הערך המנבא, אזי סדרת המאפיינים צפויה לשחק תפקיד חשוב במחקרים עתידיים למניעת דלקת מפרקים שגרונית.
טיפול מוקדם בדלקת מפרקים שגרונית בתרופות ממשפחת DMARD (Disease-Modifying Anti-Rheumatic Drugs) עשוי למנוע ארוזיות של המפרק והתקדמות בחולים רבים, ועולה השאלה אם התערבות מוקדמת, לפני הופעת דלקת מפרקים קלינית, עשויה להיות יעילה יותר.
צוות המשימה כלל 18 ריאומטלוגים, מתודולוג אחד, שני מטופלים, שלושה אנשי מקצועות בריאות וחוקר אחד. התהליך כלל שלושה שלבים בשלב הראשון, שקלו רשימת מדדים אופיניים לחשד קליני לכאבי מפרקים; המדדים החשובים ביותר נבחרו; בשלב השני, המומחים בחנו 50 חולים קיימים על הנייר, תוך סיווג המטופלים לחולים עם חשד קליני לארתרלגיה או ללא חשד קליני לארתרלגיה ודירגו את דרגת הבטחון בסיווג. בעקבות זאת נוסחה רשימת מדדים, שנבחנו בשלב השלישי, כאשר כל הריאומטלוגים אספו חולים עם ובלי חשד קליני לארתרלגיה ממרפאות החוץ שלהם.
הרשימה המקיפה כללה 55 מדדים, 16 מהם הוגדרו כחשובים ביותר. מודל רב-משתני התבסס על נתונים מהשלב השני וזיהה שבעה מדדים רלבנטיים: משך תסמינים פחות משנה; תסמיני במפרקי MCP (Metacarpophalangeal), קשיון בוקר במשך לפחות שעה, תסמינים חמורים ביותר מוקדם בבוקר, קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם דלקת מפרקים שגרונית, קושי בסגירת היד לאגרוף ומבחן לחיצה חיובי במפרקי MCP. בשלב השלישי, השילוב של מדדים אלו היה מדויק בזיהוי חולים עם כאבי מפרקים שהוגדרו בסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית.
המומחים כותבים כי סדרת המאפיינים הקליניים מסייעת בזיהוי חולים עם כאבי מפרקים בסיכון להתקדמות לדלקת מפרקים שגרונית.
Ann Rheum Dis. Published online October 6, 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!