במחקר חדש, שפורסם בגליון ינואר של Diabetes Care, כותבים החוקרים כי למרות שהשמנת-יתר וחוסר פעילות גופנית תורמים לסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 בנשים, נראה כי השמנת-יתר הינה גורם סיכון חשוב יותר.
החוקרים מציינים כי התרומה היחסית של השמנה וחוסר פעילות גופנית לסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2, נותרה שנויה במחלוקת.
בכדי לבחון את הנושא, החוקרים עקבו אחר 68,907 נשים שלקחו חלק במחקר Nurses’ Health Study, ללא סיפור קודם של סוכרת, מחלה קרדיווסקולרית, או סרטן בתחילת המחקר. במהלך 16 שנות המעקב, נרשמו 4,030 מקרים של סוכרת מסוג 2.
לאחר התייחסות לגיל, עישון, וגורמים אחרים הקשורים בסוכרת, נמצא כי הסיכון לסוכרת מסוג 2 עלה באופן פרוגרסיבי עם עליה במדדי BMI והיקף המותניים, ועם ירידה ברמות הפעילות הגופנית (P<0.001 לכל אחד).
כקבוצת ביקורת שימשו נשים במשקל תקין (BMI קטן מ-25) שהיו פעילות מבחינה גופנית. הסיכון היחסי לסוכרת מסוג 2 עמד על 16.75 בנשים עם BMI של 30 ומעלה, שלא היו פעילות גופנית. הסיכון המקביל בנשים עם השמנת-יתר שהיו פעילות גופנית עמד על 10.74. בנשים רזות אך לא פעילות גופנית עמד הסיכון היחסי על 2.08.
למרות ששני המשתנים היו פקטורים משמעותיים בניבוי סוכרת מסוג 2, החוקרים מצאו כי הקשר עם היקף מותניים היה חזק יותר באופן משמעותי, בהשוואה לחוסר פעילות גופנית.
לפיכך, החוקרים מסכמים וכותבים כי עוצמת הסיכון בעקבות השמנת-יתר גדולה יותר מזו של חוסר פעילות גופנית. לכן, הם קוראים להדגיש את חשיבות המשקל התקין במסגרת האמצעים למניעת התפתחות סוכרת מסוג 2.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!