ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Archives of Surgery ,עולה כי הסרה כירורגית של סרקומת רקמה רכה עם גרורות לריאות יכולה להיות מושגת עם תחלואה ותמותה נמוכים מאוד ואולי אף לעבור ריפוי.
למרות שהסרה של סרקומת רקמה רכה (STS) השולחת גרורות לריאות היא פרוצדורה נפוצה, הסכמה בנוגע לאיזה הם המועמדים הכי טובים טרם בוססה. התוצאות הנוכחיות מציעות כי זה נראה משתלם לנתח כל חולה עם גרורות לריאות אלא אם קיימת קו-מורבידיות חמורה או מחלה גרורתית, שלא ניתנת להסרה טכנית.
בבית חולים בהמבורג כל החולים עם STS עם גרורות לריאות הניתנות לניתוח עברו ניתוח רדיקלי למטרת ריפוי. יוצאי הדופן היחידים הם כשלון של הגידול הראשוני לעבור רגרסיה לפחות בחלקו לאחר 6 חודשי כימותרפיה, מעורבות נרחבת של מדיאסטינום או של קיר בית החזה, מחלה ריאתית, שלא ניתנת להסרה או מחלה גרורתית מחוץ לריאות, קו-מורבידיות אחרות או תפקוד ריאתי לא מספק.
בין השנים 1991 ו-2002, 61 מתוך 121 חולים, שפיתחו גרורות לריאות כתוצאה מסרקומת רקמה רכה, עברו sternotomy או anterior lateral thoracotomy לשם הוצאת גרורות כולל wedge resection או כריתת אונה.
לא היו מקרים של תמותה סביב הניתוח. 9 חולים חוו דליפה אלבאולרית זמנית, שדרשה ניקוז פלאורלי, ל-3 היו זיהומים בפצע ו-3 חוו היפו ונטילציה. למעט זאת לא היו סיבוכים מג’ורים.
לאחר מעקב ממוצע של 60 חודש, זמן ההישרדות הממוצע היה 33 חודש (נע בין חודשיים ל-125 חודש). שיעור ההישרדות לאחר 5 שנים היה 25%.
לאף אחד מגורמי הסיכון גיל, מין, דרגת מיון הגידול, מספר הגרורות, מעורבות דו צדדית, סוג היסטולוגי, מיקום הגידול הראשוני והאינטרוול לפני שה-STS הגרורתי אובחן, לא היה אפקט משמעותי על ההישרדות.
החוקרים דיווחו על כך, ששישה חולים עברו הוצאות חוזרות של STS, וכי חולים אלה היו בין 13 החולים, שחיו הכי הרבה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!