ממחקר חדש, שפורסם בגליון 8 בינואר של Archives of Internal Medicine, עולה כי עומס עבודה גדול, המוטל על הצוות הרפואי, ביום קבלת חולים, עשוי להעלות את משך השהות בבית החולים, את הסיכון לתמותה, ואת סך כל העלויות.
מנגד, נמצא קשר בין עליה בעומס העבודה הצוותי לאחר אישפוז חולה, ובין ירידה במשך השהות בבית החולים וסך כל העלויות. ייתכן שהדבר נובע כתוצאה מהתאמה של רמת השירות לעומס העבודה.
מחקרים קודמים שבחנו את השפעת עומס העבודה המוטל על הצוות הרפואי על תוצאות הטיפול העלו תוצאות סותרות. לדוגמא, מחקר אחד מצא כי שיטות שנועדו לצמצם את עומס העבודה, הביאו לירידה במשך האישפוז והבדיקות שהוזמנו, בעוד שמחקר אחר מצא כי שיטות אלו, בשילוב עם אחרות, הביאו לעליה בשיעורי הסיבוכים ועיכוב בבדיקות.
הממצאים החדשים מבוססים על מחקר שכלל 5742 מבוגרים, שאושפזו במרכז רפואי אקדמי כללי, במהלך התקופה שבין יולי 1998 ויוני 2001. עם כל אישפוז נוסף ביום קבלת חולים, משך האשפוז, סך העלויות, והסיכון לתמותה בבית החולים, עלו ב-3.09%, 2.31% ו-9%, בהתאמה. קפיצה גבוהה בסיכון לתמותה נרשמה כאשר מספר המאושפזים עלה על 9.
מנגד, עם כל חולה שהוכנס תחת רשימת החולים של הצוות הרפואי במהלך השהות בבית החולים, משך השהות וסך העלויות ירדו ב-5.3% ו-5.11%, בהתאמה. ממצאים אלו היו בולטים עוד יותר כאשר מספר החולים באחריות הצוות עלה על 15.
לממצאים הנוכחיים יש השלכות חשובות בכל הנוגע לטיפול בחולים. תוכניות המבקשות לצמצם את סך העלויות ומשך האישפוז, עשויות לשאוף למצוא דרכים לצמצם את עומס האישפוזים על הצוות הרפואי, תוך זמינות מירבית של משאבים אחרים בימים ללא קבלות.
לסיכום, איזון התוצאות הקליניות והתוצאות הכלכליות עם המשאבים הזמינים, וההשפעה החינוכית של שינויים באירגון הצוותים הרפואיים, הן משימות חשובות לתכניות הכשרה ובתי חולים אוניברסיטאים, בשנים הקרובות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!