ממחקר חדש, שפורסם בגליון 3 בינואר של JAMA, עולה כי מדדי הביצוע (Performance Measures) של חולי אי-ספיקת לב, פרט למתן טיפול במעכבי ACE או ARB בעת השחרור, קשורים במעט לתמותה או שילוב תמותה/אישפוז חוזר במהלך 60-90 הימים שלאחר השחרור. לעומת זאת, טיפול בחסמי ביתא בעת השחרור, למרות שאינו אחד ממדדי הביצוע, לווה בשיפור המשמעותי של התוצאות בחולי אי-ספיקת לב.
מהתוצאות עולה כי דרושים אמצעים נוספים, וכן שיטות טובות יותר לזיהוי ואישור מדדי הביצוע הקיימים.
מדדי American College of Cardiology (ACC)/American Heart Association (AHA) Clinical Performance Measures for Adults with Heart Failure כוללים את המרכיבים הבאים הוראות בעת השחרור, הערכת תפקוד סיסטולי של חדר שמאל, מעכבי ACE או ARB בעקבות הפרעה בתפקוד סיסטולי של חדר שמאל, ייעוץ להפסקת עישון, ומתן נוגדי-קרישה בחולים עם פרפור פרוזדורים.
החוקרים טענו כי מדדי הביצוע נקבעים לאחר סקירת ההנחיות הקליניות, עם ועדה הבוחנת את הטיפולים והייעוץ לאורח חיים, עם עדויות תומכות החזקות דיו, ומצביעות כי אי-ביצוע ההוראות תפגע בתוצאות האופטימליות של החולים. למרות שמדדי הביצוע הנ”ל התקבלו לאחר סיקור עמיתים, לא נערכו בדיקות בעולם החולים האמיתי, בכדי לקבוע אם תהליכים אלו מורידים את שיעורי התמותה או אישפוז בעקבות אי-ספיקת לב.
בכדי לקבוע את הקשר בין מדדי הביצוע של ACC/AHA והתוצאות הקליניות, בחנו החוקרים את נתוני המעקב, 60-90 ימים לאחר השחרור, של 5791 חולים מ-91 בתי חולים. גיל החולים הממוצע עמד על 72 שנים, רובם היו לבנים, ו-42% אובחנו עם אי-ספיקת לב על רקע איסכמיה.
במהלך המעקב, 8.6% מהחולים נפטרו, 36.2% נפטרו או אושפזו בשנית. לאחר תיקנון לסיכונים, אף אחד ממדדי הביצוע הנוכחיים של ACC/AHA לא נמצא פקטור מנבא בלתי-תלוי לתמותה במהלך 60-90 הימים הראשונים לאחר השחרור מבית החולים, למרות שמתן טיפול במעכבי ACE או ARB בעת השחרור לווה בירידה בסיכון לתמותה או אישפוז חוזר. מרשם טיפול בחסמי ביתא בעת השחרור מבית החולים ניבא סיכויי הישרדות טובים יותר לאחר השחרור וסיכון נמוך יותר לתמותה/אישפוז חוזר.
לדברי החוקרים, אין המשמעות כי מרכיבי טיפול אלו אינם חשובים, ואינם מתאימים להגדרת Class I בהנחיות לטיפול, מאחר שהם כן מתאימים. אך רק מאחר שטיפול צריך להיות חלק מהטיפול הסטנדרטי, אינו מעיד בהכרח כי הדבר יוביל למדדי ביצוע טובים.
בתי חולים נוטים לארגן לפי סדר העדיפויות את המרכיבים המדווחים ועל-פי מה הם מדורגים. לכן, חשוב לבחון את מדדי הביצוע באופן הקשור לתוצאות הקליניות ולא להתעלם ממרכיבים אחרים בטיפול, שלמרות שאינם נכללים תחת מדדי ביצוע, הינם בעלי חשיבות דומה, או גדולה יותר.
הממצאים מעלים נושא חשוב נוסף, והוא שלמרות שהאמינו כי מדדי הביצוע הללו יוכלו לשמש כתחליף מהימן וקלים יותר, מאחר שאינם מחייבים מעקב לאחר השחרור, חשוב שבתי חולים ידווחו על התוצאות הקליניות של החולים. בנוסף, יש לתת את הדעת להוספת חסמי ביתא כמדד ביצועי, וכן לערוך מחקרים בנוגע לאמצעים נוספים אחרים. אפשרויות אחרות כוללות שימוש הולם בהתקני אי-ספיקת לב, שימוש מתאים באנגטגוניסטים לאלדוסטרון, והנחיות אחרות המסווגות תחת Class I בהמלצות הקיימות, וכיום אינן נחשבות מדדי ביצוע.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!