ילדים שמנים חשופים לשינויים טרשתיים בעורקיהם, אך מחקר חדש מראה כי כאשר הם יורדים במשקל, מופיעה ירידה בעובי האינטימה/מדיה (intima/media thickness IMT ) בעורק הצוואר וירידה בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים.
בדומה למבוגרים, השמנה בילדים קשורה בפרופיל סיכון קרדיווסקולרי שלילי, כולל עלייה בעובי ה- IMT בעורקי הצוואר. במסגרת המחקר בדקו החוקרים את מידת ההפיכות של שינויים טרשתיים אלה עם הירידה במשקל במהלך הילדות.
במחקר השתתפו 56 ילדים שמנים ו-10 ילדים ללא עודף משקל, בגיל חציוני של 9 שנים.
עודף המשקל תואר כניקוד של סטיית תקן ב-BMI (SDS-BMI), כאשר ירידה משמעותית במשקל הוגדרה כירידה של 0.5 SDS-BMI לפחות. IMT נמדד באמצעות אולטראסאונד B-mode עם מתמר ליניארי של 14 mHz.
בנקודת ההתחלה ה-SDS-BMI הממוצע עמד על 2.4 בקבוצת השמנים, ועל 0.7 בקבוצת הילדים עם המשקל התקין. IMT היה בממוצע 0.60 ו-0.47, בהתאמה. גורמי סיכון קרדיווסקולריים אחרים היו גם הם גבוהים יותר בקבוצת השמנים.
קבוצת השמנים החלה בתכנית חד-שנתית של פעילות גופנית, חינוך לתזונה, טיפול התנהגותי ופסיכותרפיה. לאחר שנה אחת, 24 ילדים שמנים הפחיתו משמעותית ממשקלם (SDS-BMI ממוצע ירד מ-2.4 ל-1.7), ואילו ה-32 הנותרים לא (2.3 ל-2.2).
IMT הופחת בקבוצה שירדה במשקל (מ-0.62 ל-0.55 מ”מ), ובכך הדגים את הפיכותו של הנזק הטרשתי המוקדם. בניגוד לכך, IMT הראה התקדמות בפרטים שלא ירדו במשקל (מ-0.59 ל-0.62 מ”מ).
הירידה במשקל הביאה בנוסף גם לפרופיל קרדיווסקולרי טוב יותר, כולל ירידה בלחץ הדם, אינסולין, תנגודת לאינסולין ורמות טריגליצרידים, ומצד שני לעלייה משמעותית ברמות HDL. הילדים שלא הצליחו לרזות, לעומת זאת, לא הראו שינוי משמעותי כלשהו במדדים אלה.
באנליזה הסופית, רק השינוי ב-SDS-BMI נמצא קשור משמעותית לשינויים ב-IMT, מה שמרמז כי הירידה במשקל היא הגורם העיקרי לשינויים ב-IMT.
לסיכום, התערבות בילדים שמנים עשויה למנוע מהם מחלות קרדיווסקולריות בשלבים מאוחרים יותר בחיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!