ממחקר חדש, שהוצג בכנס של American Society of Nephrology (ASN), עולה כי מדד פרמינגהאם לוקה בתת-הערכה קשה של הסיכון הקרדיווסקולרי בחולי דיאליזה.
לדברי החוקרים, דרושים פקטורים מנבאים חדשים, מקיפים יותר, להערכת הסיכון בחולי דיאליזה.
החוקרים טוענים כי ייתכן שמספר מנגנונים ביוכימיים מעורבים בתת-הערכה של הסיכון בחולי דיאליזה על-פי מדד פרמינגהאם, המבוסס על גורמי סיכון קרדיווסקולרים. החשיבות הקלינית העיקרית היא שרופאים כללים המטפלים בחולי דיאליזה, אינם יכולים להסתמך על מדד פרמינגהאם בלבד בכדי לזהות את החולים בסיכון למחלה קרדיווסקולרית. הרופאים צריכים לשקול היטב מי מבין חולי הדיאליזה מצוי בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית, ולטפל בהם בהתאם, עד שיהיו כלים טובים יותר לנבא את הסיכון.
מחלת כליות סופנית היא בעיה רצינית בארה”ב, עם למעלה מ-104,000 מקרים חדשים בשנה, ו-84,000 מקרי תמותה (מחציתם בעקבות מחלה קרדיווסקולרית). למעלה מ-40% מחולי ESRD סובלים מטרשת עורקים בזמן התחלת דיאליזה, ויתר 60% מצויים בסיכון גבוה לפתח טרשת עורקים. החוקרים ביקשו לבחון אם הערכת הסיכון עפ”י פרמינגהאם, שאינה מהימנה בחולי ESRD, יכולה לסייע בקבלת החלטות באוכלוסיה זו.
החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר DMMS (Dialysis Morbidity and Mortality Study), ו-USRDS (United States Renal Data System), רישום ארצי של חולי ESRD. המחקר הנוכחי כלל 4229 חולי ESRD (50% לבנים), בגילאי 30-75, ללא מחלה קרדיווסקולרית ברקע.
החוקרים נעזרו במדד פרמינגהאם להעריך את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית תוך שנה ותוך 4 שנים, בכל חולה, בהתבסס על הגיל, רמת הכולסטרול הכולל, לחץ הדם הסיסטולי, עישון, סוכרת והיפרטרופיה של חדר שמאל בתחילת המחקר. מאחר שרמת HDL לא היתה זמינה לכלל החולים, הם נשענו על הערכת הסיכון משנת 1976. המדדים שנבדקו היו אירוע ראשון של מחלה קרדיווסקולרית. במהלך תקופת מעקב של 24 חודשים, 740 גברים ו-780 נשים פיתחו אירוע קרדיווסקולרי.
החוקרים מזהירים כי תת-הערכה של הסיכון הקרדיווסקולרי עלולה לעכב את הטיפול או להביא למתן טיפול בלתי-הולם באוכלוסית חולים זו, בהם מחלה קרדיווסקולרית היא הסיבה העיקרית לתמותה. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בכדי לפתח כלים טובים יותר להערכת הסיכון למחלה קרדיווסקולרית בחולי ESRD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!