הפרעה בתפקוד הזקפה קשורה לתפקוד האנדותל. גורמי סיכון קרדיווסוקלרים קובעים את תפקוד האנדותל. Sildenafil יעיל בטיפול בהפרעה בתפקוד הזקפה, אך מראה תוצאות מגוונות. מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין גורמי סיכון קרדיווסקולרים לתגובות אקוטיות וכרוניות ל- Sildenafil.
גורמי סיכון קרדיווסקולרים ותגובות גל דופק אקוטיות וכרוניות למנה יחידה של 50 mg של Sildenafil הוערכו ב-45 נבדקים עם הפרעה בתפקוד הזקפה, שאושרה על ידי ניקוד IIEF (international index of erectile function) נמוך, לפני ואחרי טיפול כרוני ב- Sildenafil.
בעת ההרשמה למחקר, כל הנבדקים הראו עדות להפרעה בתפקוד הזקפה עם ניקוד IIEF של 5 נקודות (1 עד 20 נקודות). טיפול כרוני ב- Sildenafil הביא לעליה בניקוד IIEF של 13 נקודות (טווח הנע בין -1 ל- +24 נקודות) ו-24 נבדקים (53%) השיגו ניקוד IIEF השווה או גבוה מ-21 נקודות. שיפור בתפקוד הזקפה בתגובה לטיפול ב- Sildenafil (r(n) = 0.79; P < .001) היה תלוי בתפקוד התחלתי (P = .002) ובאפוליפורוטאין B בנקודת ההתחלה (P = .01).
תגובות ווסקולריות לטיפול אקוטי ב- Sildenafil הוערכו על ידי שימוש בניתוח של גל דופק. שינויים אקוטים באינקדס הנוקשות, שנגרמו עקב שימוש ב- Sildenafil (r(n) = 0.65; P < .001) היו קשורים לריכוזי אפוליפופרוטאין A-1 (P = .006) , B (P = .02) וליפופרוטאין a (P = .008), בעוד ש- reflection index (r(n) = 0.69; P < .001) היה קשור ללחץ הדופק (P < .001), ליחס אלבומין- קריאטינין (P = .007) ולליפופרוטאין a (P = .02).
היקף ההשפעות האקוטיות והכרוניות של Sildenafil על תפקוד הזקפה ועל פרופילי גל הדופק נקבע על ידי גורמי סיכון קרדיווסקולרים מטבוליים. שליטה משופרת בגורמי הסיכון הקרדיווסקולרים עתידה להעלות את היעילות של טיפול במעכבי פוספודי-אסטרז 5 בטיפול בהפרעה בתפקוד הזקפה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!