בסדרה הגדולה הראשונה, שמשווה תוצאות ירידה במשקל בחולים שמנים מאוד, חוקרים מאוניברסיטת שיקגו מצאו, כי ניתוח חדש יותר, duodenal switch (DS), הביא לתוצאות טובות יותר באופן ניכר, ביחס לניתוח הסטנדרטי של Roux-en-Y gastric bypass (RYGB).
עפ”י דיווחי החוקרים, DS הביא לירידה גדולה יותר במשקל ביחס ל- RYGB, בכל המדידות בחולים עם BMI של 50 ומעלה. חולים אלה שוקלים לרוב 68 ק”ג לפחות מעל משקלם הרצוי.
המחקר הראה, כי חולים שעברו DS השיגו ירידה משמעותית יותר במשקל ואף שמרו על הישגיהם בהצלחה. הירידה במשקל הוגדרה כאיבוד של יותר ממחצית ממשקלם העודף. שנה אחת (DS 83.9%, מול 70.4.5 ב- RYGB) ו- 3 שנים (DS 84.2%, מול 59.3% ב- RYGB) לאחר הניתוח.
אומנם השמנים-מאוד מהווים רק אחוז מסוים מפנדמיית ההשמנה בארה”ב, אך מספרם גדל מהר יותר מכל קבוצה אחרת. כאשר המונח הוטבע ב-1987, פחות מ-2,000 מבוגרים בארה”ב היו בעלי BMI של מעל 50. מאז, אוכלוסייה זו גדלה פי 5, ובשנת 2000 אחד מכל 4 מבוגרים בארה”ב היה עם BMI של 50 ומעלה..
במקביל, עלתה שכיחות הניתוחים למטרת הרזייה, מ-16,000 מקרים ב- 1992, ל-63,000 ב-2002, ועד 171,000 ב-2005. שיטת הניתוח השכיחה ביותר בשנת 2002 היה מעקף קיבה, שכלל סגירה של חלק גדול מהקיבה, במטרה להקשות על אכילת-יתר, וכן קיצור המעי במטרה להפחית ספיגת קלוריות. ה- DS שמהווה פחות מ-8% מכלל הניתוחים להרזיה, מותיר חלק גדול יותר של קיבה, אך יוצר שינוי דרסטי יותר מבחינת ההגבלה בספיגה במעי, בעיקר של שומן ועמילן.
במחקר נכללו 350 חולים שמנים-מאוד, שעברו ניתוח להרזיה בביה”ח האוניברסיטאי בשיקגו, בין אוגוסט 2002 ונובמבר 2005. 198 מהם עברו DS ו- 152 עברו מעקף קיבה. בשתי הקבוצות, יותר מ-80% היו נשים. הגיל הממוצע היה 40, אך נע בין 18 ל-68. כ-92% עברו את הניתוח בלפרוסקופיה.
החולים שעברו DS היו מעט שמנים יותר. משקלם הממוצע לפני הניתוח היה 167 ק”ג, בהשוואה ל-157 ק”ג בקבוצת החולים שעברו GB. ה-BMI הממוצע שלהם היה גם הוא גבוה יותר ביחס לקבוצת ה- GB (58.8 לעומת 56.4).
בממוצע, חולים שעברו DS אושפזו בבי”ח יום אחד יותר, 4 ימים במקום 3. כ-24% מקבוצת ה-DS נותרו בביה”ח מעל 4 ימים, וכ- 20% מקבוצת ה- RYGB נותרו מעל 3 ימים. בקרב 198 החולים שעברו DS היה מקרה מוות אחד במהלך 30 הימים שלאחר הניתוח, ואילו בקבוצת ה- RYGB לא היו מקרי תמותה כלל בתקופת זמן זו.
המנותחים בשיטת DS איבדו משקל רב יותר ואחוז גדול יותר ממשקלם העודף, לכן הראו גם ירידה גדולה יותר ב-BMI. כאשר נשקלו, שנה לאחר הניתוח, מטופלי DS איבדו בממוצע 67 ק”ג בהשוואה ל- 55 ק”ג בקבוצת ה- RYGB. 3 שנים לאחר הניתוח, מנותחי ה- DS איבדו 78.5 ק”ג. ממוצע הירידה במשקל בקבוצת RYGB, לעומת זאת, ירד ל- 53.5 ק”ג.
קיימת תפיסה בקרב המנתחים, כי DS עשוי לספק ירידה גדולה יותר במשקל ביחס ל- GB בחולים שהם שמנים-מאוד. מספר מחקרים, שנעשו בנושא, הדגימו שיעור גבוה יותר של אי-ירידה במשקל והשמנה חוזרת בחולים לאחר מעקף קיבה.
עם זאת, המנתחים אינם ממהרים לאמץ את ה- DS, וזאת ממספר סיבות: מורכבות טכנית גדולה יותר, בעיקר כאשר מבוצע לפרוסקופית; סיכון גדול יותר לחסרים תזונתיים; וצורך במעקב רפואי לכל החיים. משום כך, יש להראות יתרון משמעותי על פני GB, שהינו ניתוח יעיל מאוד בחולים שמנים מאוד. המחקר מראה יתרון ברור בנוגע לירידה במשקל.
לדברי החוקרים, להשלמת התמונה , יש לאסוף נתונים נוספים לגבי התוצאות ארוכות הטווח. כיום, נבדקות התוצאות התזונתיות והשיפור בבעיות רפואיות הקשורות להשמנה, כולל סכרת מסוג 2, יתר לחץ-דם, רמות כולסטרול גבוהות, ריפלוקס חומצי, ודום נשימה חסימתי בשינה בחולים אלו. טרם ידוע מהי המידה הדרושה של ירידה במשקל על-מנת להשיג תועלות בריאותיות אלה, אך איבוד משקל רב יותר הוא בהחלט טוב יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!