ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Cancer, עולה כי בקירוב אחד מתוך חמישה מהילדים המטופלים בבית ב-ALL (acute lymphoblastic leukemia) יכולים להיות נתונים לטעויות במתן טיפול התרופתי. למרות שהטעויות שהוכנסו למחקר זה היו ברובן שטחיות, חלקן יכלו להוריד את יעילות הטיפול או להעלות את הרעילות של הטיפול בחולה.
רוב המידע בנוגע לטעויות במתן הטיפול התרופתי מגיע מסביבה של חולים המאושפזים בבית חולים. החוקרים מציעים כי הטעויות במתן טיפול תרופתי יכולות להיות נפוצות יותר, כשהטיפול ניתן מידי ההורים לילדים, כמו כן, הטעויות יכולות לגרום ליותר נזק כשהחולים מטופלים ב-ALL.
תקופת המחקר ארכה חודשיים בשנת 2005. במחקר השתתפו 69 ילדים, שקיבלו טיפול במהלך תקופת הפעילות הראשונה של המחלה והמטפלים בהם.
החוקרים ביקשו מהמטפלים לתאר ולהדגים כיצד הם נתנו את הטיפול התרופתי, לספר מתי, באיזה תדירות ולכמה זמן כל תרופה הייתה בשימוש.
אונקולוג עבר על הרשומות הרפואיות של הילדים כדי לוודא, שהתרופה הנכונה במינון הנכון ובזמן הנכון נרשמה לילדים.
בסך הכללי ניתנו 172 תרופות כימותרפיות. לפחות טעות אחת במתן טיפול תרופתי קרתה עם 17 תרופות (9.9%). 12 היו טעויות של ניהול ומתן, שנעשו על ידי המטפלים ו-5 היו טעויות של רישום התרופות על ידי הרופא. סך הכול היו 13 ילדים מעורבים (18.8%).
הסיכון של לעשות טעות במתן טיפול תרופתי בקרב מטפלים לא היה קשור עם היכולת לדבר אנגלית, עם רמת ההשכלה, עם הזמן מאז האבחנה או עם סיווג הסיכון של החולה.
שלוש מתוך טעויות הניהול היו של מינון לא נכון של תרופות כימותרפיות, עם הבדל ממוצע של 15.4% בין המינון שנרשם והמינון שניתן. שאר הטעויות של המטפלים היו קשורות לתרופות סטרואידליות.
טעויות הרישום כללו מינונים, שלא חושבו כראוי, עם סתירה ממוצעת של 22.0%. לילד אחד נרשמה מנת יתר של 54.7% של mercaptopurine, למרות שהייתה לילד נויטרופניה. רוב הטעויות היו עקב מינון שנקבע בצורה לא נכונה על בסיס משקל הילד או על בסיס פני שטח גופו.
החוקרים ציינו כי לרוב הטעויות הייתה משמעות קלינית קטנה. אך לשלושה ילדים היה סיכון גבוה יותר של הישנות ולילד אחד היה סיכון גבוה יותר לזיהום.
לדברי החוקרים, הממצאים מראים, שהורים יכולים לתת תרופות כימותרפיות אוראליות כמו אנשי מקצוע רפואיים, שבקרבם מחקר קודם הראה אפילו שיעור גבוה יותר של טעויות.
החוקרים מציעים לעשות שינויים בכדי להוריד את הסיכון לטעויות, כגון שני אנשים שיחתמו על רשומות בנוגע למתן כימותרפיה או מחשוב של רשומות, שכולל סטנדרטיזציה של מינון של תרופות.
בתכנון פרוטוקולים חדשים צריך איזון בין הדיוק של קביעת המינון התרופתי ובין הפישוט של התהליך כדי שכמות הטעויות במתן הטיפול הרפואי יופחת למינימום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!