ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יוני של Diabetes Care, עולה כי סימפטומי דיכאון נפוצים בקרב ילדים ומתבגרים עם סוכרת סוג 1. החוקרים מצאו כי במחקר שלהם הייתה עדות לסימפטומי דיכאון ב-15% מהסוכרתיים הצעירים.
במחקר העריכו את הקשר בין סימפטומי דיכאון באוכולוסיה זו ובין משתנים דמוגרפים, משתנים הספציפים לסוכרת ומשתנים של תפקוד המשפחה. במחקר השתתפו 145 צעירים והוריהם. משך ממוצע של הסוכרת היה 8.3 שנים ו-HbA1C ממוצע היה 8.7%.
הערכת סימפטומי הדיכאון נעשתה על ידי שאלון של 27 פרטים של דיווח עצמי, ניקוד של 13 או גבוה יותר מצביע על עליה בסימפטומי דיכאון. גם הורים לילדים מילאו את השאלון תוך התייחסות לילדים שלהם. ניקוד של הורה של 17 או גבוה יותר מצביע על עליה בסימפטומי דיכאון בצעירים.
החוקרים גם השתמשו ב- Diabetes Family Conflict Scale בכדי לבחון את קונפליקט במשפחה הספציפי לסוכרת ב-19 משימות ארגון של סוכרת. כמו כן נעשה שימוש בשאלון של אחריות המשפחה בנוגע לסוכרת בכדי להעריך את אחריות המשפחה בנוגע למשימות הקשורות לסוכרת.
מדידות אחרות כללו שאלון של תקשורת וניטור רמת הגלוקוז בדם, שהעריך תגובות אמוציונליות לרמות גלוקוז גבוהות ונמוכות בנער. ההורים השלימו שאלון, שבדק הרגשה של נטל הקשורה לטיפול בסוכרת.
החוקרים מצאו, של-15.2% מהסוכרתיים הצעירים היו סימפטומי דיכאון, שהיו בקורולציה עם רמות גבוהות יותר משמעותית של HbA1C (p = 0.02).
רמות גבוהות של שיעורים (המדווחים על ידי החולים) של קונפליקט במשפחה הקשור לסוכרת (p = 0.001), אפקט שלילי המדווח על ידי החולים (p = 0.03) ועוול הקשור לסוכרת המדווח על ידי ההורים (p = 0.03) היו פרדיקטורים משמעותים לניקוד גבוה יותר בשאלון הדיכאון של הילדים.
כמו כן, הייתה קורולציה משמעותית בין דיווחי הצעירים וההורים של סימפטומי דיכאון בצעירים. 83% מזוגות ההורים ילדים הסכימו לגבי הימצאות או אי הימצאות של סימפטומי דיכאון.
לדברי החוקרים, ממצאים אלה מציעים, שרופאים צריכים לשים תשומת לב לתפקוד האמוציונלי של ילדים עם סוכרת, ועל ההשפעה של המצב המשפחתי שלהם, בכדי להשיג טיפול אופטימלי אצל ילדים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!