ממחקר חדש עולה כי הגבלה קלורית משפרת ביומרקרים של אריכות ימים. עם זאת, החוקרים והעורכים ממליצים על מחקרים ארוכים יותר לבדיקת הנושא.
הגבלה קלורית ממושכת מאריכה את אורך החיים של מכרסמים. עם זאת, מעולם לא נבדקה האפשרות שהגבלה קלורית משפיעה על ביומרקרים לאריכות חיים או מרקרים של עקה חמצנית, או קצב מטבולי ירוד מעבר לצפוי ממסה מטבולית ירודה.
החוקרים אספו 48 גברים ונשים בריאים, בין מרץ 2002 ואוגוסט 2004, וחילקו אותם לאחת מארבע קבוצות למשך 6 חודשים קבוצת ביקורת (דיאטה לשמירה על המשקל), הגבלה קלורית (הגבלה קלורית של 25% מהדרישה האנרגטית), הגבלה קלורית עם פעילות גופנית (הגבלה קלורית של 12.5% יחד עם עליה של 12.5% בהוצאת האנרגיה ע”י אימון מובנה), או דיאטה דלת-קלוריות (890 קילוקלוריות ליום, עד לירידה של 15% במשקל, ובעקבותיה דיאטה לשמירה על המשקל).
בתחילת המחקר, הממשתפים סבלו מעודף-משקל, אך לא מהשמנת-יתר (BMI בין 25 ל-30).
המדדים העיקריים שנבדקו היו הרכב הגוף, DHEAS (DeHydroEpiandrosterone Sulfate), רמות גלוקוז ואינסולין, קרבונילים, נזק ל-DNA, הוצאת אנרגיה ב-24 שעות, וטמפ’ הגוף.
השינוי הממוצע במשקך הגוף לאחר חצי שנה עמד על -1.0% ± 1.1% בקבוצת הביקורת, -10.4% ± 0.9% תחת הגבלה קלורית, -10.0% ± 0.8% תחת הגבלה קלורית עם פעילות גופנית, -13.9% ± 0.7% עבור דיאטה דלת-קלוריות. רמות אינסולין בצום ירדו לאחר חצי שנה בשלוש קבוצות ההתערבות (P<0.01 לכולן), אך רמות DHEAS ורמות הסוכר נותרו ללא שינוי. טמפ’ הגוף היתה ירודה בקבוצות הגבלה קלורית והגבלה קלורית עם פעילות גופנית (P<0.05 לשתיהן).
לאחר תיקנון לשינויים בהרכב הגוף, ההוצאה האנרגטית היומית נותרה ללא שינוי בקבוצת הביקורת, אך ירדה בקבוצת ההגבלה הקלורית ((-135 ± 42 kcal/day קבוצת ההגבלה הקלורית עם פעילות גופנית ((-117± 52 kcal/day, ודיאטה דלת-קלוריות ((-125 ± 35 kcal/day, (בכולן P<0.008). אפדטציה מטבולית זו בקבוצות ההתערבות היתה שונה סטטיסטית בהשוואה לקבוצת הביקורת (P<0.05), והם היו בסיכון מוגבר ב-6% מהצפוי בהתבסס על הירידה במסה המטבולית. באף אחת מהקבוצות לא זוהו שינויים בריכוז קרבונילים בהשוואה לתחילת המחקר, אך בכל קבוצות ההתערבות חלה ירידה בנזק ל-DNA (P<0.005).
מהממצאים עולה כי 2 ביומרקרים לאריכות חיים (רמות אינסולין בצום וטמפ’ הגוף) יורדות בנוכחות הגבלה קלורית ממושכת בבני אדם, ותומכת בהשערה כי הקצב המטבולי יורד מעבר לרמות הצפיות מהירידה במסה המטבולית. דרושים מחקרים ארוכים יותר לבחון אם הגבלה קלורית מאיטה את תהליך ההזדקנות בבני אדם.
במאמר מערכת נכתב כי קיימות מספר מגבלות בעיצוב המחקר. בשל המשך הקצר, המחקר לא איפשר לזהות שינויים בביומרקרים לאריכות חיים דוגמאת רמות DHEAS בסרום וריכוזי גלוקוז, וכן גודל המדגם היה קטן.
מדידת השפעות ספציפיות של הגבלה קלורית על הרקמה, בשיטות גנומיות, מטבוליות ואחרות, יסייעו בהבנת המנגנון הביולוגי המורכב המעורב בהשפעות אנטי-אייג’ינג של הגבלה קלורית. למרות שלא סביר שרבים יאמצו הגבלה קלורית בדיאטה, הערך של המחקרים הללו הוא בכך שהם מספקים מנגנונים אפשריים להזדקנות בבני אדם ומכוונים לאתרי התערבות לשינוי השפעות ההזדקנות. הבנה נוספת של המנגנון האחראי לאריכות ימים יהווה צעד משמעותי בהבנת התלות של הגיל במחלות כרוניות בבני אדם, ויסייע לשפר את איכות החיים בגיל מתקדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!