ממחקר חדש עולה כי הפרעה לתפקוד חדר שמאל תאפשר לזהות רק מעט מהחולים בסיכון למוות לבבי פתאומי (SCD Sudden Cardiac Death).
החוקרים מצאו כי רק ב-30% ממקרי SCD בהם בוצעה קודם לכן הערכה של תפקוד חדר שמאל, זוהתה הפרעה חמורה מספיק שהביאה להשתלה פרופילקטית של דה-פיברילטור.
ממצאים אלו תומכים בפיתוח בדיקות סקר אחרות להעלות את יכולת הזיהוי של חולים בסיכון.
החוקרים מסבירים כי זוהו מספר גורמי סיכון ל-SCD, מעבר להפרעה חמורה בתפקוד חדר שמאל, ועלתה השערה כי במרבית מקרי SCD אין הפרעה קשה לתפקוד חדר שמאל. בכדי להבין טוב יותר את הקשר בין תפקוד חדר שמאל ובין תמותה לבבית פתאומית באוכלוסיה הכללית, ובמטרה לזהות גורמי סיכון נוספים, החוקרים בדקו את התוצאות ממחקר שכלל 660,486 נבדקים מאורגון.
בתקופה שבין 2002 עד 2004 נרשמו 714 מקרי SCD. הערכת תפקוד חדר שמאל בוצעה ב-121 מהמקרים הללו. ב-30% מהם זוהתה הפרעה קשה בתפקוד חדר שמאל, עובדה המעידה על ירידה של 35% או פחות. במחצית זוהה תפקוד חדר שמאלי תקין, ו-22% סבלו מירידה בינונית בתפקוד החדר. גורמי סיכון אחרים שזוהו כללו דום לב, שזוהה ב-4 נבדקים, ומצבים גנטיים בסיכון גבוה, שזוהו בשניים. עם זאת, לאור ההנחיות הנוכחיות, 65% מהנבדקים אינם מתאימים להשתלה פרופילקטית של Cardioverter-Defibrillator.
הנבדקים עם תפקוד חדר שמאלי תקין, שפיתחו SCD , היו צעירים יותר (66 לעומת 74), עם סיכוי גבוה יותר ל-Seizure Disorder (14% לעומת 0%(, ובסיכוי נמוך יותר לאבחנה של Coronary Artery Disease (50% לעומת 81%). 47% היו נשים.
הפרעה לתפקוד חדר שמאל היא גורם סיכון משמעותי ל-SCD באוכלוסיה הכללית, אך יש לשים דגש לזיהוי גורי סיכון נוספים ל-SCD באוכלוסיה הכללית.
במאמר מערכת נכתב כי מחקרים קודמים מצאו כי הפרעה חמורה לתפקוד חדר שמאל מופיעה רק במעט מקרי SCD. ב-50 השנים האחרונות בוצעו צעדים רבים במניעת מוות לבבי פתאומי.
זיהוי מוקדם של גורמי סיכון קורונרים ואמצעי מניעה ראשונית ושניונית אמורים להקטין עוד יותר את גודל האוכלוסיה המצויה בסיכון למוות פתאומי. כמו כן, צויין כי השיפור בטיפול חירום לחולי דום לב יגדיל גם הוא את סיכויי ההישרדות של חולים עם הפרעות קצב הקשורות במוות פתאומי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!