צוות חוקרים הציג את ממצאי מחקרם בכנס העולמי לשבץ לפיו נשים מבוגרות עם רמות בסיס גבוהות של אסטרדיול יכולות להפחית את הסיכונים לאירוע שבץ במידה וייקחו ראלוקסיפן (אוויסטה).
לנשים בעלות רמות נמוכות של אסטרדיול (רמה השווה או נמוכה מ- 10pmol/L) ישנו מלכתחילה סיכוי מופחת (נמוך ב- 70%) לשבץ. סיכוי זה לא ישתנה כתוצאה משימוש בראלוקסיפן.
צוות החוקרים העריך נתונים ישנים שנועדו במקור לקבוע מהו האפקט שיש לראלוקסיפן על צפיפות המינרלים בעצם ועל שברים בחוליות.
לנשים בעלות רמות גבוהות של אסטרדיול אנדוגני (רמה הגבוהה מ- 10 pmol/L) יש סיכוי גבוה פי 3 לאירוע שבץ, אולם ראלוקסיפן מפחית סיכון זה ב- 60%.
לכן, רופאים ירצו למדוד את רמות האסטרדיול האנדוגני כדי להעריך מהו הסיכון לשבץ באותה אישה וכך לנתב את החלטתם בנוגע לטיפול ההורמונאלי הנכון עבורה.
7290 נשים (שנתיים לפחות לאחר הפסקת הווסת אך לא מבוגרות מ- 80 שנים) הוערכו לסיכון לאירוע שבץ. הנשים אובחנו לאוסטיאופורוזיס אך אינן בעלות היסטוריה קודמת של שבץ או של מחלת ורידים תרומבו-אמבולית.
בין כל הנבדקות: דווח על 29 אירועים של שבץ.
ל- 50% מהנשים בקבוצת הפלצבו לא ניתן היה לגלות את רמות האסטרדיול האנדוגני (הוגדר כרמה הנמוכה מ- 5 pmol/L ) ולכן היו בעלות סיכוי יחסי של 0.3 לחוות שבץ. ל- 50% הנוספות היו רמות אסטרדיול של 16 pmol/L.
בקבוצה שטופלה בראלוקסיפן: לנשים עם רמות נמוכות של אסטרדיול היה סיכוי זהה לשבץ כמו לנשים בקבוצת הפלצבו.
אולם, לנשים עם רמות אסטרדיול גבוהות בקבוצה זו היה סיכוי שנטה להיות משמעותי (0.4) לשבץ בהשוואה לנשים עם אותם נתונים בקבוצת הפלצבו.
ממצאים אלה מרמזים שרצוי לדעת מהן רמות הבסיס של האסטרדיול בנשים לפני שניתן להן טיפול הורמונאלי חלופי.
בנוסף לכך, רופאים צריכים לשים את הממצאים (בנוגע לרמות האסטרדיול) בהקשר המתאים ביחס לגורמי הסיכון הנוספים לשבץ ולתת להם עדיפות.
גורמים אלה כוללים: רמות גבוהות של LDL, לחץ דם גבוה, השמנה מרכזית ועישון.
המטרה אינה להתרכז בגורם סיכון אחד, אלא להפחית את כולם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!