מדי שנה מתים בבתי החולים בארצות הברית מעל 80,000 מטופלים עם שבץ מוחי. כמחצית ממקרי מוות אלו הם במטופלים שעברו בתחילה אינטובציה והנשמה מלאכותית שהוחלט להפסיק בהם את מאמצי הטיפול.
ההחלטה על הפסקת מאמצי הטיפול מבוססת על מודל טיפולי של קבלת החלטות משותפת של הצוות המטפל והמשפחה בהתאם לפרוגנוזה, שקילת התועלת בטיפול מול הסבל הכרוך בו והשקפת העולם ומשאלותיו של המטופל.
עם זאת, נמצאו הבדלים קיצוניים בין בתי החולים השונים ויחידות הטיפול הנמרץ במדיניות הפסקת הטיפול התומך. השונות הבולטת בין המוסדות השונים העלתה את החשש שהחלטות הרופאים אינן משקפות את העדפות המטופלים. מידע חדש התומך בחששות אלו מצביע על מיעוט העדויות בנוגע לפרוגנוזה לאחר שבץ ועל הליקויים בתקשורת הרופאים עם בני המשפחה והבנתם את העדפות המטופל.
ההחלטה להמשיך טיפול רפואי במצבים שהמטופל היה מעדיף למות עשויה להוביל לשימוש יתר בטיפולים תומכי חיים והארכת הסבל של המטופל ומשפחתו. מצד שני, החלטה להפסיק את הטיפול התומך עשויה להוביל לתמותה מוקדמת משום שמטופלים רבים לאחר שבץ חמור שורדים ואף משתקמים, בהתאם לחומרת הפגיעה הנוירולוגית.
מאמר זה סוקר את המידע הקיים על הפרוגנוזה לאחר שבץ חמור המצריכה הנשמה מלאכותית ובוחן את הגורמים העשויים להשפיע על השימוש בטיפולים תומכי חיים.
שיעור התמותה הכללי בקרב מטופלים מונשמים עם שבץ הוא גבוה: בחודש הראשון לאחר השבץ שיעור התמותה קרוב ל-60%.
למרות שהמידע מוגבל, נמצא שבקרב השורדים, בכשליש לא תהיה מגבלה תפקודית או תהיה מגבלה קלה בלבד. עם זאת, רבים אחרים יוותרו עם נכות קשה ביותר.
ניתן לדייק עוד יותר בניבוי הפרוגנוזה בהתאם לסוג השבץ, מאפייני המטופל, הצורך בהתערבויות ממושכות ושימוש בכלי ניבוי קליניים להערכת הפגיעה התפקודית הצפויה. כשלים בתהליך קבלת ההחלטות עשויים לנבוע מהערכה שגויה של הפרוגנוזה, ליקויים בתקשורת בין הצוות המטפל למטופל ובני משפחתו, אי הבנה של ערכי המטופל וציפיותיו והערכה מוטעה של יכולת המטופל להשתקם.
לסיכום, למרות שהפרוגנוזה של מטופלים עם שבץ שנזקקים להנשמה מלאכותית היא לרוב גרועה, מקצתם שורדים ללא מגבלה תפקודית חמורה. ניתן להעריך את הפרוגנוזה בהתאם לתמונה הקלינית ומאפייני המטופל. יש צורך דחוף בהבנה מעמיקה יותר של צרכי הטיפול במצבים השונים ולשפר את תהליך קבלת החלטות תוך התייחסות מעמיקה למשאלותיו ומצבו של כל המטופל.
הערת המערכת: לאחרונה התקיים דיון מרתק שעסק בשימוש בטיפול תרופתי חדש ה-TPA – במטופלים עם שבץ מוחי. בהקשר של המאמר שסקרנו כאן, אחת השאלות אגב שהעסיקה את הקהל שהשתתף בדיון היתה אם יש צורך בקבלת הסכמה מצד המשפחה לביצוע הטיפול. מסקנת הפאנל הייתה שאין צורך בכך ובמידה ויש אינדיקציה מתאימה אין מניעה מלטפל ב-TPA. אנו ממליצים לכם לעיין בסיקור זה המוצג באתר האיגוד הנוירולוגי אליו ניתן להכנס גם דרך אי-מד, מהמדור הנוירולוגי.
Prognosis and Decision Making in Severe Stroke, Robert G. Holloway, Curtis G. Benesch, W. Scott Burgin, Justine B. Zentner, JAMA. 2005;294:725-733. ,
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!