דיווח חדשותי ב-BMJ על מחקר חדש מקנדה מלמד כי מטופלים שאובחנו לאחרונה עם אי ספיקת לב אשר היו במעקב ע”י רופא מומחה ורופא משפחה היו בסיכון משמעותי ומובהק קטן יותר לתמותה ואישפוזים חוזרים מאשר מטופלים שהיו ללא מעקב קרדיווסקולרי.
החוקרים עקבו אחר 3,136 מטופלים ששוחררו מטיפול אקוטי ב-128 מרכזים רפואיים בין אפריל 1998 ליולי 2000. המטופלים היו בגיל ממוצע 76, ו-50% מהם היו גברים.
34% מהקבוצה לא קיבלו כל מעקב של מומחה קרדיווסקולרי. 24% מהנבדקים היו במעקב של רופא משפחה בלבד, 1% היו במעקב של קרדיולוג או פנימאי בלבד, ו-42% היו במעקב של מומחה ורופא משפחה ביחד.
כאשר השוו המומחים את נתוני ההגעה לחדר מיון במהלך השנה שלאחר השיחרור הם מצאו שבעוד שמתוך חברי הקבוצה שהייתה ללא מעקב קרדיווסקולרי בכלל 80% נזקקו לביקור במיון, רק 38% מהמשתתפים בקבוצת המעקב נזקקו לכך. כמו כן, שיעור המטופלים שנזקק לאישפוז היה 94% מהקבוצה ללא מעקב קרדיווסקולרי, לעומת 13% בלבד בקבוצה שהייתה במעקב כזה. גם מבחינת תמותה במהלך השנה שלאחר האישפוז נמצא יתרון משמעותי ומובהק לקבוצה שהייתה במעקב קרדיווסקולרי: 22% לעומת 37% בקבוצה ללא מעקב זה.
CMAJ 2005; 172:189-94 – לדיווח ב-BMJ
הערת המערכת: בארץ, כפי שפרסמנו בזמנו את נתוני הסקר הלאומי של אי ספיקת הלב, הגיע שיעור התמותה החצי שנתיים של חולי אי ספיקת לב לאחר שיחרור לכ-19% . מעניין יהיה לבדוק שיעורים אלה בהקשר לסוג המעקב אחר החולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!