החוקרים מדווחים כי מינון ה-topiramate טוטר מ-25 מ”ג ליום עד למינון מקסימלי של 600 מ”ג ליום. מדד התוצאה העיקרי היה השינוי בתדירות התקפי הזלילה השבועיים מהמצב ההתחלתי ועד לבדיקה האחרונה.
חולים שקיבלו topiramate באופן כפול-סמיות, הוגדר המצב ההתחלתי כמצב בתחילת המחקר המבוקר. בחולים שקיבלו פלצבו הוגדר המצב ההתחלתי כתחילת המחקר הבלתי-סמוי.
44 חולים (31 שקיבלו topiramate באופן לא סמוי ו-13 שקיבלו topiramate במסגרת המחקר כפול הסמיות בלבד) קיבלו לפחות מנה אחת של topiramate. מדדי התוצאה במינון חציוני סופי של 250 מ”ג ליום היו זמינים עבור 43 חולים.
בכל 43 החולים הופיעה ירידה משמעותית בתדירות הזלילות הממוצעת השבועית מהמצב ההתחלתי ועד לבדיקה האחרונה (3.2-; p < 0.001). תדירות הזלילות השבועית הממוצעת פחתה משמעותית גם בקרב 15 החולים שקיבלו topiramate רק במהלך המחקר הבלתי-סמוי (2.5-; p = 0.044) ובקרב 15 החולים שקיבלו topiramate במהלך המחקר המבוקר והמחקר הבלתי-סמוי (4.0-; p < 0.001).
בנוסף נצפתה ירידה משמעותית במשקל הגוף.
35 חולים הפסיקו את הטיפול ב-topiramate, בינהם 14 במהלך המחקר המבוקר ו-21 במהלך תקופת ההארכה של המחקר. הסיבות השכיחות ביותר להפסקת הטיפול היו חוסר דבקות בפרוטוקול הטיפול ותופעות לוואי.
החוקרים מסכמים כי דרושים מחקרים מבוקרים שיבחנו את ה-topiramate כטיפול ארוך טווח ב-BED, אולם עליהם להתייחס לשיעורי השחיקה הגבוהים הפוטנציאלים של הטיפול ולהתבצע במתן מינון קבוע בכדי לגלות את המינון המינימלי היעיל והמינון המקסימלי הנסבל של הטיפול.
J Clin Psychiatry 2004;65:1463-1469.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!