על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, השכיחות הגבוהה של אי-תקינויות המודינמיות, המטולוגיות, אנדוקריניות ובצפיפות העצמות בקרב נערות מתבגרות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה מחייבת מעקב רפואי הדוק.
אחת החוקרות, ד”ר Klibanski, מסבירה בראיון כי חובה לזהות את הבעיה מוקדם, לבדוק את הסיבוכים הכרוכים בה, ולהתערב בהתאם וכי גישה רב-דיסציפלינרית הכוללת מתן תמיכה פסיכאטרית ורפואית יחד עם ייעוץ היא המפתח לטיפול.
החוקרים בדקו את הסיבוכים הרפואיים בקרב 118 נערות מתבגרות, 60 מהן סובלות מאנורקסיה נרבוזה ו-58 מהן נבדקות ביקורת בריאות.
היחס בין גיל העצמות לבין הגיל הכרונולוגי היה נמוך משמעותית בקרב הנערות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה בהשוואה לנבדקות הבריאות, דבר המצביע על דחית ההתבגרות המינית, וברוב הנערות הסובלות מאנרוקסיה נרבוזה (94%) הופיעה הוסת הראשונה לאחר גיל הוסת הראשונה הממוצע בנערות ממוצע לבן בארצות הברית.
בנערות הסובלות מאנרוקסיה נרבוזה נמצא קצב לב נמוך יותר, לחץ דם נמוך יותר, וספירת תאי דם לבנים נמוכה יותר, בהשוואה לנבדקות הביקורת הבריאות. רמות האסטרדיול וה-LH היו נמוכות יותר בנערות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה בהשוואה לנבדקות הביקורת הבריאות.
בחלק מהנערות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה נמצא אובדן עצם משמעותי, בעיקר בעמוד השדרה הלומבארי. צפיפות מח העצם בכל אתרי השלד נמצאה ביחס ישר למשקל הגוף, למסת הגוף הרזה, ולמסת השומן וביחס הפוך לגיל הוסת הראשונה.
ד”ר Klibanski מסבירה כי על החולות לעבור סריקה בעת האבחון ולהמצא תחת מעקב אחר הופעת בעיות מטבוליות ואחרות. היא מוסיפה כי תדירות בדיקות המעקב צריכה להקבע בהתאם לחומרת המחלה ולהתפתחותן של בעיות וכי היפוקלמיה, במיוחד, בין יתר הסיבוכים, עלולה לסכן את חיי החולות.
החוקרת מסכמת כי החלמה מהמחלה עשויה למנוע את רוב הסיבוכים, פרט לאובדן העצם וכי נשים רבות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה אינן מחלימות מאובדן העצם, אפילו לאחר החלמה מהמחלה, ועלולות לסבול מחסרים תמידיים בצפיפות העצם.
Pediatrics 2004;114;1574-1583.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!