תוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו לאחרונה מעידות כי שימוש כרוני בטיפול במתן אינסולין מעלה משמעותית את הסיכון להופעת סרטן המעי הגס (CRC) בחולים הסובלים מסוכרת (DM) מסוג 2.
החוקרים כותבים כי אינסולין מוכר כגורם גדילה במהלך העוברות, וכי במודלים בחיות ניסוי מעורר מתן זריקות אינסולין את הופעת ה-precursors של סרטן המעי הגס.
החוקרים מציינים כי מחקרים קליניים הראו שהיפר-אינסולינמיה קשורה באופן בלתי-תלוי בסיכון מוגבר ל-CRC. יתר על כן, מחקרים מראים ש-DM מסוג 2 קשורה לסיכון מוגבר בשיעור של 30%-40% להתפתחות CRC.
בכדי לחקור את האפשרות שמתן כרוני של אינסולין ממקור חיצוני עלול להגדיל את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2, נבדקו 24,918 חולים שלא נמצא בהם CRC במהלך מעקב בן 3 שנים לאחר האבחנה ב-DM מסוג 2. בחולים שנכללו בקבוצה החשופה (3,160 נבדקים) נמצא זמן מינימלי של שנה אחת ללא CRC במתן הטיפול באינסולין, בעוד שאלה שנמצאו בקבוצת הביקורת (21,758 נבדקים) לא נזדקקו למתן אינסולין.
החוקרים אימתו 125 מקרים של סרטן המעי הגס במהלך המחקר (9,157 שנות-אדם בקבוצה החשופה; 85,556 שנות-אדם בקבוצת הביקורת). באנליזת מקרה-ביקורת כל מקרה הותאים ל-10 נבדקי ביקורת מתאימים.
שכיחות הופעת סרטן המעי הגס היתה גבוההמשמעותית בקבוצה החשופה בהשוואה לקבוצת הביקורת (197 מקרים ל-100,000 שנות-אדם לעומת 124 מקרים ל-100,000 שנות-אדם). לאחר התאמה לגיל ולמין, ערך ה-HR להתפתחות CRC הקשור למתן הטיפול באינסולין במשך תקופה ארוכה משנה אחת עמד על 2.1 (95%CI, 1.2-3.4, ערך P = .005). התאמה למשך זמן מחלת הסוכרת נתנה תוצאות דומות (HR, 1.9; CI, 1.1 – 3.2, P = .02).
תוצאות אנליזת מקרה-ביקורת הראו כי שימוש ממושך באינסולין לתקופה של יותר מ-3 שנים קשורה לסיכון משולש להתפתחות CRC ( ערך OR מותאם של 3.4, 95%CI, 1.5-7.7, ערך P = .004) בהשוואה לחולים שאינם משתמשים באינסולין.
הסיכון להופעת CRC עלה עם העליה במשך זמן החשיפה לאינסולין, כשערכי ה-OR עולים ב-1.21 לכל שנה נוספת של שימוש באינסולין (95%CI, 1.03-1.42, ערך P = .02). בחולים שהשתמשו באינסולין לאורך תקופה קצרה מ-3 שנים נמצא ערך OR מותאם להתפתחות CRC של 1.4 (95%CI, 0.6-2.9, ערך P = 0.5), בעוד חולים שנחשפו לאינסולין לאורך תקופה בת 3-5 שנים נמצאו בסיכון גבוה משמעותית (OR, 2.9; 95% CI, 1.1 – 7.7; P = .03). בחולים שהשתמשו באינסולין לאורך תקופה של למעלה מ-5 שנים נמצאו בסיכון הגבוה ביותר (OR, 4.7; 95% CI, 1.3 – 16.7; P = .02).
החוקרים כותבים כי שימוש כרוני באינסולין מגדיל משמעותית את הסיכון להופעת סרטן במעי הגס וכי התוצאות מדגישות את הצורך בדבקות בקוים המנחים בנוגע לביצוע סריקות לגילוי סרטן המעי הגס בקרב חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 ומטופלים במתן אינסולין.
החוקרים מציינים כי עוצמת הקשר שנמצא במחקר זה דומה לעוצמת הקשר בין היסטוריה משפחתית לבין הופעת סרטן המעי הגס, ולכן הם מציעים כי מחקרים עתידיים יבדקו את היעילות הכלכלית של יישום תוכנית סריקה לגילוי CRC בקרב חולים בסוכרת מסוג 2 ומטופלים באינסולין.
Gastroenterology. 2004;127:1044-1050
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!