קבוצת חוקרים מהודו מדווחת כי בילדים הסובלים מ-dengue haemorrhagic fever קשורים הופעת המחלה בגיל צעיר, הופעת חסימה שיתוקית של המעי, זמן תרומבופלסטין חלקי מוארך, והתדרדרות במצב ההכרה לסיכון מוגבר להתקדמות למצב של הלם.
החוקרים בדקו פרמטרים קליניים ומעבדתיים בקרב 51 ילדים חולים שאושפזו עם מאפיינים של קדחת דנגה במהלך ההתפרצות בשנת 2003. הדבקה בקדחת דנגה אומתה באמצעות בדיקות סרום להימצאות נוגדני IgM נגד דנגה באמצעות קיטים מסחריים.
טיטר חיובי לנוגדני IgM נמצא ב-38 חולים. ב-20 מהם התפתחו מאפיינים של dengue hemorrhagic fever, וב-18 האחרים הופיעה התקדמות לכיוון של סינדרום הלם דנגה (DSS) חמור ומסכן חיים.
קדחת, שיעול, מימת, התפתחות תפליט בצדר, הופעת צואה שחורה והפטומגליה היו מאפיינים קליניים שכיחים שאוזכרו. עליה בהמטוקריט, השכיחה בהופעת המחלה במבוגרים, הופיעה רק בשלושה מהחולים שהשתתפו במחקר.
גילם הממוצע של הילדים שבהם הופיעה התקדמות להתפתחות של DSS היו נמוך מ-4 שנים, בהשוואה לגיל הממוצע של כלל הנבדקים שעמד על 4.9 שנים. חסימה שיתוקית של המעי ושינויים ב-sensorium היו שכיחים יותר מכפליים בקרב חולים שסבלו מ-DSS בהשוואה ליתר מקרי הדנגה, והופיעו ביותר מ-70% מהילדים. זמן התרומבופלסטין החלקי הממוצע, המעיד על הפרעה במסלול הקרישה האינהרנטי, היה גם כן גבוה כפליים במקרי ה-DSS בהשוואה ליתר המקרים.
החוקרים מציינים כי גם זמן ההחלמה היה ארוך יותר והצורך בתמיכת טיפול נמרץ היה רב יותר בקרב חולי ה-DSS. שלושה מהחולים נפטרו, כולם בשל התפתחות DSS.
אנליזה סטטיסטית מראה כי גיל צעיר, חסימה שיתוקית של המעי, שינויים במצב ההכרה ועליה בזמן התרומבופלסטין החלקי מהווים גורמים החוזים את התקדמות מצב המחלה לכיוון של DSS. החוקרים כותבים כי זיהוי מוקדם של הלם הדנגה באמצעות שימוש בסמנים אלה עשוי לסייע בהפחתת התמותה.
אולם, הם מסכמים, חיוני לתת טיפול יעיל, להכיר במגפה ולנקוט צעדים למניעת ההעברה על-ידי יתושים.
J Trop Pediatr 2004;50:301-305.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!