נראה כי מתן אינסולין בשאיפה (Exubera) כטיפול מוסף בחולי סוכרת מסוג 2 שאינם מבוקרים היטב יעיל יותר בהשוואה לתרופות הקונבנצינאליות הניתנות דרך הפה.
החוקר שהציג את המחקר, John G. Teeter, מסביר כי דרכים חדשות למתן אינסולין ללא צורך בהזרקה עשויות להועיל בקבלה מהירה של הטיפול על-ידי החולה, לסייע בהשגה של בקרה גליצמית אופטימלית ובשמירה עליה לטווח הארוך, ולשפר את איכות חיי החולה.
במחקר שהוצג לאחרונה, חולקו הנבדקים באקראי לשתי קבוצות. 311 נבדקים בקבוצת הניסוי קיבלו אינסולין בשאיפה לפני הארוחה יחד עם metformin במינון של 1 גרם פעמיים ביום לאורך כל תקופת הניסוי. 265 הנבדקים בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי קיבלו glibenclamide במינון של 5 מ”ג פעמיים ביום במהלך 24 שבועות ועד למינון של 15 מ”ג עד לשבוע ה-104. האינסולין בשאיפה ניתן כאבקה לבנה והמינון היומי ההתחלתי נקבע על-פי משקל הגוף.
בדיקות תיפקודי נשימה, שכללו את מדידת ערכי ה-FEV1 ואת מדידת קיבולת הדיפוזיה של CO, נעשו בתחילת הניסוי ובשבועות ה-24, ה-36 וה-52. אולם, לא נמצא הבדל משמעותי בתיפקודי הנשימה בין שתי קבוצות הטיפול.
מתן אינסולין בשאיפה גרר הפחתה רבה יותר ברמות ה-HbA1C בהשוואה למתן טיפול קונבנצינאלי דרך הפה, בעיקר בחולים שבהם נמצאו רמות גבוהות יותר בתחילת הניסוי. בשתי הקבוצות נצפה שיפור מערך של 9.6% HbA1C בתחילת הניסוי לערך של 7.6% בקבוצת הטיפול הניסיוני ושל 7.8% בקבוצת הטיפול הקונבנציונאלי.
תופעת הלוואי השכיחה ביותר במתן טיפול בשאיפה היתה היפוגליקמיה, שהיתה גדולה יותר בקרב חולים שקיבלו טיפול בשאיפה. שיעול בדרגת חומרה מתונה עד בינונית היה שכיח יותר גם כן בקבוצה שקיבלה אינסולים בשאיפה (11.5% לעומת 5.0%). אולם, לטענת החוקרים, ממצא זה לא נקשר לירידות נוספות בערכי ה-FEV1. לא נמצא הבדל בשיעור תופעות הלוועי הגדולות שמקרה אחד שלהן התרחש בכל אחת משתי קבוצות הנבדקים.
מתן אינסולין בשאיפה הוצע כטיפול בסוכרת מאז שנות ה-20 ולמרות שכמה טיפולים כאלה מצויים בפיתוח, אף אחד מהם לא אושר עדיין לשימוש.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!