שלומית בושי עורכת מדור פיזיותרפיה

Jeng SF, Chen LC, Tsou KI, et al. Relationship Between Spontaneous Kicking and Age of Walking Attainment in Preterm Infants With Very Low Birth Weight and Full-Term Infants Phys Ther.2004;84:159-172.

עם ההתקדמות בטיפול הרפואי בתינוקות חלה ירידה בשכיחות תמותת תינוקות פגים במשקל לידה נמוך מאוד (Very Low Birth Weight = VLBW) של מתחת ל-1500 גרם. אולם עדיין בקרב תינוקות אלה אחוזים גבוהים של בעיות התפתחותיות וליקויים נוירולוגיים.

קיימת חשיבות רבה לזיהוי ולהתערבות טיפולית מוקדמת בתינוקות אלה.

נכון להיום, גיל השגת ההליכה יכול להוות מדד טוב להתפתחות נוירולוגית ומשמש במחקרים רבים בפגים. מחקרים מראים שפגים משיגים הליכה מאוחר יחסית לתינוקות שנולדו במועד. כמו כן, נמצא שאי השגת הליכה עד גיל מתוקן של 18 חודש קשורה לבעיות התפתחותיות.

זיהוי תנועות בעיטה ספונטניות המופיעות אצל תינוקות בשלב מוקדם עשוי לספק רמזים לגבי התפתחות הליכה בעתיד, וניתן להשתמש בתנועות אלה כמדד לניבוי בעיות התפתחותיות אצל פגים.

כותבי המחקר ביקשו לבדוק את גיל השגת ההליכה בתינוקות פגים שנולדו במשקל נמוך מאוד לעומת תינוקות שנולדו במועד, וכן את הקשר בין תנועות הבעיטה הספונטניות המופיעות אצל תינוקות וגיל השגת ההליכה.

במחקר השתתפו 22 תינוקות פגים שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד, שלא הודגמו אצלהם באולטרסאונד מוח בעיות חמורות, ו- 22 תינוקות שנולדו במועד במשקל מתאים לגיל ההריון.

נבדקו תנועות הבעיטה של התינוקות בגיל מתוקן של חודשיים וארבעה חודשים, וכן נעשה מעקב אחריהם לגיל השגת ההליכה עד 18 חודש גיל מתוקן.

נמדדו אצל התינוקות תדירות הבעיטות, אמפליטודת הבעיטות ושלבי התנועה. כמו כן, נבדקה הקואורדינציה בין המפרקים בכל גפה והקוארדינציה בין שתי הרגליים במהלך תנועת הבעיטה.

האמפליטודה נמדדה על ידי טווח הכיפוף של הירך במהלך הבעיטה.

תנועת הבעיטה חולקה לארבעה שלבים:

שלב הכיפוף – מתחילת כיפוף הירך עד עצירת התנועה.

עצירה בתוך הבעיטה – מסוף כיפוף הירך ועד תחילת יישור הירך.

שלב היישור – מתחילת יישור הירך ועד עצירת התנועה.

עצירה בסוף הבעיטה – מסוף יישור הירך ועד תחילת כיפוף הירך הבא.

תוצאות המחקר הראו כי תינוקות פגים שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד השיגו הליכה מאוחר יותר מתינוקות שנולדו במועד.

נמצא קשר בין איחור בהשגת הליכה לבין תדירות גבוהה של בעיטות בגיל ארבעה חודשים, יחד עם קואורדינציה דלה בין הגפיים ומגוון דל של בעיטות בגיל חודשיים וארבעה חודשים מתוקן. כמו כן היה קשר בין שלב עצירה קצר בתוך הבעיטה בגיל חודשיים וארבעה חודשים מתוקן לבין איחור בהליכה.

החוקרים הצליחו להראות כי מרכיבים אלה בבעיטות הספונטניות המופיעות אצל תינוקות הם גורמים חשובים הקשורים להתפתחות הליכה, ויכולים לשמש כמדד מנבא לגיל השגת הליכה בתינוקות פגים ובתינוקות שאינם פגים.

נתונים אלה יכולים לשמש פיזיותרפיסטים בקליניקה לצורך זיהוי והתערבות מוקדמים אצל תינוקות פגים.