פרסביופיה, האיבוד ההדרגתי של האקומודציה שנעשה משמעותי מבחינה קלינית במשך העשור החמישי לחיים הינו בלתי נמנע מבחינה פיזיולוגית. הפתופיזיולוגיה של פרסביופיה עדיין איננה ברורה לחלוטין. התיאוריה של Helmholtz מסבירה שהאקומודציה הינה תוצאה של תכונות אלסטיות של העדשה ויתכן גם של הזגוגית, המאפשרים לעדשה להתעגל ולהגדיל את הכוח שלה כאשר המתח בזונולות מופחת בעת התכווצות השריר הסיליארי. עם התקדמות הגיל, העדשה עוברת סקלרוזיס, יכולתה להתעגל פוחתת ומתפתחת פרסביופיה.

בשנים האחרונות פורסמה התיאוריה של Schachar שאיננה מסכימה עם ההנחה שסקלרוזיס של העדשה הוא הגורם לפרסביופיה. לפי תיאוריה זו השריר הסיליארי הלונגיטודינלי מתכווץ בעת אקומודציה ומותח יותר את הזונולות האקווטוריאליות כאשר הזונולות הקדמיות והאחוריות משתחררות. פיזור כוחות זה גורם להגדלת הקוטר האקווטוריאלי של העדשה וכתוצאה מכך קטן הנפח הפריפרי של העדשה וגדל הנפח המרכזי שלה. הגדלת הנפח במרכז העדשה גורם להגדלת כוחה. לפי תיאוריה זו, פרסביופיה מתפתחת בגלל הגדלת הקוטר האקווטוריאלי של העדשה המזדקנת. כאשר הקוטר של העדשה מגיע לגודל קריטי, בדרך כלל במהלך העשור החמישי לחיים, המתח שיוצרים הזונולות הולך ופוחת. כתוצאה מכך התכווצות השריר הסיליארי לא יוצרת מספיק מתח בזונולות כדי לגרום לשינויים בנפח ההיקפי והמרכזי של העדשה ומתפתחת פרסביופיה. למרות שיש החולקים על תיאוריה זו, היא גרמה לפיתוח מספר גישות ניתוחיות לטיפול בפרסביופיה. סקלרוטומיה סיליארית קדמית – Anterior ciliary sclerotomy כללה יצירת חתכים רדיאליים בסקלרה שמכסה את השריר הסיליארי. חתכים אלה נועדו לגרום להתרחבות הסקלרה שמעל לגוף הסיליארי וכך להגדיל גם את המרחק שבין הגוף הסיליארי ואקווטור העדשה. בצירה כזו, כאשר יתכווץ השריר הסיליארי יגדל המתח בסיבים האקווטוריאלים וההשפעה הנדרשת על העדשה תחודש. ניתוחים ניסיוניים שבוצעו בעבר בטכניקה כזו העלו שניתן להגדיל את אמפליטודת האקומודציה ב- 2.2 דיופטרים. השפעת הניתוח פחתה עם הזמן וכעבור שנה תוספת האקומודציה שנשארה היתה 0.8 דיופטרים. ההשערה היתה שההשפעה פוחתת בגלל ריפוי הסקלרה ולכן הציעו להכניס פקקי סיליקון בתוך החתכים במטרה למנוע את ריפוי הסקלרה. שימוש בפקקי סיליקון גרם לכך שתוספת של 1.5 דיופטרים של אקומודציה נשארה גם כעבור שנה.

במחקר שבוצע בקליפורניה, ארה”ב ב- Jules Stein Eye Institute and the UCLA School of Medicine, Los Angeles, Davidorf Eye Group, West Hills, and Maloney-Seibel Vision Institute, Los Angeles  נבדקו הבטיחות והיעילות של סקלרוטומיה סיליארית קדמית בהחזרת יכולת האקומודציה בעין פרסביופית. (2)

היה זה מחקר קליני השוואתי, פרוספקטיבי וללא רנדומיזציה. השתתפו בו 9 אנשים פרסביופים (7 גברים ושתי נשים) שלא עברו בעבר ניתוחי עיניים למעט ניתוחי רפרקציה בקרניות. ניתוח הסקלרוטומיה הסיליארית הקדמית בוצע בעין אחת של כל משתתף כאשר העין השניה שימשה לביקורת.

הניתוח בוצע תחת הרדמה טופיקלית בטיפות. הוא כלל פריטומיה המילימבלית של הלחמית בחלק העליון והתחתון. באמצעות סכין יהלום לקרטוטומיה שהינוguarded dual track וכויל ל- 550 או 600 מיקרומטר, בוצעו חתכים שהחלו בלימבוס הכירורגי ונמשכו אחורנית למרחק של 3 מ”מ. בוצעו בסך הכל 12 חתכים, 3 בכל רביע. לא היה כל שימוש בקאוטריזציה למרות הדימומים שנוצרו. הפריטומיות בלחמיות נתפרו עם תפר נספג.

בדיקות תוכננו באופן פרוספקטיבי ונערכו כעבור יום, שבוע, חודש וששה חדשים לאחר הניתוח. המדדים שנבדקו היו אמפליטודת האקומודציה שנמדדה בשתי שיטות, חדות הראיה לקרוב, במרחק 14 אינץ לפי לוח ייגר, הרפרקציה והערכה של סיבוכים ניתוחיים.

המדידות של 9 העיניים שהשתתפו במחקר הצביעו על אמפליטודת אקומודציה של 1.11 דיופטר לפני הניתוח. לא היה כל הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית באקומודציה שנבדקה חודש וששה חדשים לאחר הניתוח. לא היה גם הבדל סיגניפיקנטי בין האקומודציה של העיניים המנותחות לעיניים הלא-מנותחות ששימשו לביקורת, חצי שנה לאחר הניתוח. לא נמדד כל שיפור משמעותי בחדות הראיה לקרוב חודש או חצי שנה לאחר הניתוח. לא נמצא כל שינוי משמעותי ברפרקציה חודש וחצי שנה לאחר הניתוח. הסיבוכים כללו פרפורציה ללשכה הקדמית בעין אחת ואיסכמיה קלה של המקטע הקדמי שהתבטאה באקינזיה סקטוריאלית של הקשתית בעין אחרת.

מסקנת החוקרים הייתה שסקלרוטומיה סיליארית קדמית לא תורמת לחזרת האקומודציה בעין פרסביופית ועלולה לגרום לסיבוכים משמעותיים.