גלאוקומה ההשפעה של הורדת הלחץ התוך עייני על התקדמות הגלאוקומה

בחודש האחרון פורסמו התוצאות של ה- Early Manifest Glaucoma Trial אשר השווה את ההשפעה של הפחתה מידית של הלחץ התוך עייני לעומת חוסר טיפול אנטי-היפרטנסיבי או טיפול בשלב מאוחר יותר על ההתקדמות של גלאוקומה פתוחת זוית שרק אובחנה. (3)

החל משנות ה- 60 התברר שגלאוקומה נורמוטנסיבית שכיחה בהרבה יותר ממה שנהוג היה לחשוב ושמצבים של לחץ תוך עייני מוגבר ללא פגיעה גלאוקומטוטית בשדה הראיה או קעור גלאוקומטוטי של הדיסקה, הינם יותר שכיחים מאשר גלאוקומה. מחקרים אחרים הראו שיחסית מעט חולים עם יתר לחץ תוך עייני מוגבר מפתחים סימנים של נזק גלאוקומטוטי במהלך מעקב של 20 שנה גם אם לא קבלו טיפול כלשהו. כתוצאה מנתונים אלה וחוסר הבהירות לגבי הצורך לטפל במקרים כאלה, החלו בתחילת שנות ה- 80 מספר מחקרים במטרה לפענח את הקשר בין הורדת הלחץ התוך עייני והתפתחות גלאוקומה. התפתחות הבדיקות הממוחשבות של שדה הראיה ושיפור ההבנה של השינויים הראשוניים בראש עצב הראיה המצביעים על גלאוקומה הבהירו מעט את היחסים המסובכים שבין הלחץ התוך עייני והנזק הגלאוקומטוטי. בתקופה זו התקבל מושג חדש של גלאוקומה לפיו המחלה תוארה כנאורופתיה אופטית כאשר עליית הלחץ התוך עייני הינה רק אחת ממספר גורמי סיכון.

ה- Early Manifest Glaucoma Trial תוכנן בתחילת שנות ה- 90, כמחקר קליני, פרוגרסיבי, מבוקר ואקראי, במטרה לקבל נתונים ברורים על התועלת שבטיפול להורדת לחץ בגלאוקומה פתוחת זוית. המחקר החל ב- 1992 . הוא כלל 255 חולים בגיל 50 עד 80 (גיל מדיאני 68 שנים) עם גלאוקומה התחלתית, פגיעה בשדה הראיה ולחץ תוך עייני מדיאני של 20 מ”מ כספית. לא נכללו חולים עם לחץ תוך-עייני הגבוה מ- 30 מ”מ כספית או נזק ניכר לשדות הראיה. לאחר רנדומיזציה חולקו החולים לקבוצה בת 129 חולים שקיבלו טיפול ב- laser trabeculoplasty יחד עם טיפול ב- betaxolol hydrochloride, וקבוצת ביקורת בת 126 חולים שלא קבלו כל טיפול. בדיקות הביקורת כללו שדות ראיה HVF 30-2 וטונומטריה כל 3 חדשים, וצילום הדיסקות כל 6 חדשים.

המדד העיקרי של התקדמות הגלאוקומה הוגדר לפי ממצאים ספציפיים בשדות הראיה ותמונות עצב הראיה. לאחר מעקב של 6 שנים (51 עד 102 חדשים) רק 6 חולים אבדו למעקב מסיבה שהיתה שונה ממות. בממוצע הטיפול הוריד את הלחץ התוך-עייני ב- 5.1 מ”מ כספית (או ב- 25%) וההורדה היתה יציבה במהלך המעקב. התקדמות הגלאוקומה היתה פחות שכיחה בקבוצה המטופלת (58 מתוך 129 שהיוו 45%) לעומת קבוצת הביקורת בה מתוך 126 חולים 78 המהווים 62% , בהם הגלאוקומה התקדמה. ההבדל היה משמעותי מבחינה סטטיסטית. בנוסף, התקדמות הגלאוקומה התרחשה באופן משמעותי מאוחר יותר מאשר בקבוצה שלא טיפלה בלחץ. למרות שרק החולים דיווחו על מעט הפרעות סיסטמיות או בעין בעקבות טיפול, נמצאה התקדמות רבה יותר (משמעותית מבחינה סטטיסטית) של ירוד נוקלארי בקבוצה המטופלת.

לסיכום, ה- Early Manifest Glaucoma Trial הינו המחקר הראשון המתוכנן באופן פרוספקטיבי ואקראי עם זרוע לא מטופלת, היכול להעריך בצורה הטובה ביותר את ההשפעה של הורדת הלחץ התוך-עייני בחולים עם גלאוקומה פתוחת זוית עם לחץ נורמלי או גבוה. התוצאות של מחקר זה הדגימו שהטיפול באופן משמעותי דחה את התקדמות הגלאוקומה. ההשפעה הטובה נצפתה בחולים זקנים יותר וצעירים יותר, בעלי גלאוקומה עם לחץ מוגבר או עם לחץ נורמלי כאחד, ובעיניים עם נזק מועט או מרובה יותר לשדות הראיה.