מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-ISC (International Stroke Conference) עולה כי היקף השימוש בטיפול אנדווסקולארי לטיפול באירועים מוחיים בארצות הברית עלה באופן חד בעקבות פרסום תוצאות מחקרים אקראיים שהצביעו על יעילות הטיפול במהלך שנת 2015.
החוקרים התבססו על נתוני מאגר אירועים מוחיים ב-GWTG (Get With The Guidelines), שכללו נתונים אודות למעלה מ-2.4 מיליון חולים לאחר אירוע מוחי, שטופלו ב-2,203 בתי חולים משנת 2003.
מהנתונים עולה כי נפח המקרים השנתי הממוצע בבתי חולים בעלי יכולות טיפול אנדווסקולארי עלה מ-25 חולים ברבעון הרביעי של שנת 2014 ל-52.7 חולים ברבעון השני של שנת 2016. מהנתונים העדכניים בנושא עולה כי 27.3% מהחולים העשויים להתאים לטיפול אנדווסקולארי השלימו טיפול זה בסוף שנת 2016, שיעור המהווה 7.5% מכלל החולים עם אירוע מוחי שאושפזו בבתי חולים בעלי יכולות טיפול אנדווסקולארי.
בקרב חולים שענו על הקריטריונים לטיפול תועדה נטיה לשיעורים גבוהים יותר של תפקוד עצמאי לאחר שלושה חודשים (47% לעומת 39%), בעוד ששיעור מקרי דימום תוך-מוחי סימפטומטי היו דומים (9%) בשתי הקבוצות.
מניתוח רב-משתני עלה כי הקפדה על הקריטריונים לא נקשרה באופן בלתי-תלוי עם בטיחות או יעילות הטיפול, לאחר תקנון לערפלנים אפשריים.
מבין כל החולים בכל בתי החולים (עם ובלי יכולות טיפול אנדווסקולארי), שיעור החולים העשויים להתאים לטיפול עמד על 15.1% בתום 2016, שיעור המהווה 3.5% מכלל האירועים המוחיים האיסכמיים.
מספר החולים שהשלימו טיפול תרומבקטומי מכאנית עלה מ-2% מכלל האירועים המוחיים האיסכמיים ל-3% בתוך פחות משנתיים מאז פרסום ממצאי המחקרים הללו. החוקרים משערים כי כ-10% מכלל החולים עם אירוע מוחי איסכמי עשויים להתאים לטיפול זה ולכן יש עוד דרך ארוכה לעבור בנושא זה.
J Neurointervent Surg. 2017;9:225-228
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!