מאפיינים פרטניים של המטופלים, כולל מדד מסת הגוף ומגדר עשויים לסייע בזיהוי נוגד הדיכאון הטוב ביותר עבור כל חולה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהדורת ינואר/פברואר של כתב העת Personalized Medicine in Psychiatry.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לנוגדי-דיכאון יעילות רבה, אך לא ידוע מהו נוגד הדיכאון המתאים ביותר לכל חולה. כעת הם ביקשו לבחון את ההשערה כי השמנה ומין המטופל הינם גורמים מנבאים של הפוגה אקוטית של תסמינים מסוימים עבורם ניתן טיפול בנוגדי-דיכאון.
החוקרים אספו נתונים אודו 659 חולים בגילאי 18-65 שנים, שהשלימו את המחקר האקראי-מבוקר iSPOT-D. הם בחנו השמנה על-בסיס מדד מסת הגוף ובהתאם לסיווג ארגון הבריאות העולמי, 42% מהנבדקים היו בעלי משקל תקין, 28% בעלי עודף-משקל ו-31 היו שמנים (15% השמנה בדרגה I, 10% השמנה בדרגה II ו-6% השמנה בדרגה III).
המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בן שמונה שבועות ב-Escitalopram, Sertraline, או Venlafaxine בשחרור-ממושך ולאחר מכן נבחנה הפוגה בתסמינים על-פי מדד Hamilton Rating Scale for Depression של עד שבע נקודות.
מניתוח סטטיסטי של הנתונים עלה כי מדד מסת הגוף הינו גורם מנבא דיפרנציאלי של הפוגה לפי סוג הטיפול נוגד-דיכאון. בחולים עם השמנה חולנית, בהשוואה לאלו בעלי משקל תקין, תועד סיכוי גבוה יותר להפוגה בפרט תחת טיפול ב-Venlafaxine בשחרור-ממושך. ההשפעה נבעה מירידה ספציפית בתסמינים גופניים, כולל הפרעות שינה, חרדה סומאטית ותאבון. מספר החולים הנדרש לטיפול להשגת הפוגה עם Venlafaxine בשחרור-ממושך במשתתפים עם השמנה בדרגה III עמד על 6 מטופלים.
בנשים עם מדד מסת גוף גבוה יותר, אך לא בגברים, תועד סיכוי גדול יותר להפוגה ללא תלות בסוג הטיפול התרופתי; השפעה זו יחסה לשינוי בתסמינים קוגניטיביים, כולל מחשבות אובדניות, אשמה ושינויים פסיכו-מוטוריים.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים קוראים לקחת בחשבון את מדד מסת הגוף ומין המטופלים וכן להעריך תסמינים ספציפיים, על-מנת להתאים לכל מטופל את נוגד הדיכאון המתאים ביותר עבורו. צעד זה עשוי להביא לשיפור שיעורי ההפוגה מדיכאון.
Pers Med Psychiatr. 2017;1-2:65-73
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!