מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-ADA (American Diabetes Association) עולה כי טיפול ארוך-טווח במטפורמין סייע משמעותית במניעת התפתחות סוכרת מסוג 2 בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית. הממצאים העדכניים מבוססים על תוצאות מחקר DPP (Diabetes Prevention Program) ומחקר ההארכה שלו.
מחקר DPP החל בשנת 1996 ועקב אחר חולים בסיכון גבוה לסוכרת על-בסיס מדד מסת הגוף והפרעה בסבילות לסוכר. המשתתפים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות: איזון אינטנסיבי של אורחות חיים עם תזונה ופעילות גופנית, טיפול במטפורמין במינון 850 מ”ג, פעמיים ביום, או פלסבו. המחקר נמשך עד שנת 2002 ובחן את היארעות סוכרת שהוגדרה כסוכר בדם בצום של 126 מ”ג/ד”ל ומעלה, או סוכר בדם שעתיים לאחר העמסת סוכר של 200 מ”ג/ד”ל ומעלה. בניתוח המקורי של תוצאות המחקר, מטפורמין הפחית את הסיכון לסוכרת בעתיד בהיקף של 51% בנשים עם סוכרת הריונית.
בתום מחקר DPP, הופסק הטיפול בפלסבו ולכל המשתתפים הציעו התערבות שונה לשינוי אורחות חיים. בנוסף, המשיכו לספק את הטיפול במטפורמין לאלו שנכללו מראש בקבוצת הטיפול בתרופה זו. שלב הארכה זה DPPOS (DPP Outcomes Study) החל בשנת 2003 ועדיין נמשך בימים אלו, עם השתתפות של 88% מהמשתתפים במחקר המקורי.
לאורך הזמן, הירידה הראשונית שתועדה בסיכון לסוכרת עם מטפורמין ירדה מ-31% ל-18% לאחר עשר שנים ונותרה יציבה. לאחר 15 שנים, ההבדלים בין תתי הקבוצות בתועלת של מטפורמין פחתו גם כן, כך שההשפעות של מטפורמין ברובן לא היו שונות עוד באופן מובהק בתתי-קבוצות אלו, למעט בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית.
החוקרים כותבים כי כאשר רופאים שוקלים כעת באילו חולים לטפל במטפורמין, הם צפויים כעת להמליץ יותר על הטיפול לנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית, מאחר ובאוכלוסיה זו תועדה ההשפעה הגדולה ביותר של מטפורמין למניעת סוכרת.
מתוך כנס ה-ADA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!