מאת ד”ר עמית עקירוב
מהערכת הסיכון לדימומים עם נוגדי-קרישה פומיים חדשים ו-Phenprocoumon, עולה כי הטיפול ב- Phenprocoumon מלווה בסיכון גבוה יותר בהשוואה ל-Apixaban (אליקוויס), אך הסיכון דומה לזה שתועד עם Dabigatran (פרדקסה) ואף נמוך יותר בהשוואה לסיכון לדימום מג’ורי שתועד עם Rivaroxaban (קסרלטו).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K יעילים לפחות כמו אנטגוניסטים לוויטמין K במניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים. כל המחקרים הגדולים ערכו השוואה בין נוגדי-קרישה פומיים חדשים ובין קומדין, זאת למרות שישנם אנטגוניסטים אחרים של וויטמין K המצויים בשימוש, דוגמת Phenprocoumon.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי על-בסיס נתוני תביעות בגרמניה, במטרה לבחון את הסיכון לדימום המוביל לאשפוז תחת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים ו- Phenprocoumon בחולי פרפור פרוזדורים. תוצאי הסיום כללו דימום מג’ורי, דימום ממערכת העיכול ודימום מכל סוג. הנתונים נאספו בין ינואר 2013 ועד סוף מרץ, 2015.
החוקרים זיהו 35,103 חולים, כולל 3,138 מטופלים ב-Dabigatran, 3,633 מטופלים ב-Apixaban, 12,063 מטופלים ב-Rivaroxaban ו-16,179 תחת טיפול ב- Phenprocoumon. חולים שטופלו ב-Apixaban או Phenprocoumon היו מבוגרים יותר, בהשוואה לחולים תחת טיפול ב-Dabigatran או Rivaroxaban; עם מדדי CHA2DS2-VASc גבוהים יותר.
לאחר תקנון לערפלנים בסיסיים, הטיפול ב-Apixaban לווה בסיכון נמוך יותר לדימום מג’ורי (יחס סיכון של 0.68), דימום ממערכת העיכול (יחס סיכון של 0.53) ודימום מכל סוג (יחס סיכון של 0.80), בהשוואה ל- Phenprocoumon. החוקרים תיעדו הבדלים לא מובהקים בסיכון לדימום בין Dabigatran ו- Phenprocoumon. מנגד, הטיפול ב-Rivaroaxban לווה בסיכון גבוה יותר לדימום ממערכת העיכול (יחס סיכון של 1.39) וכל סוג של דימום (יחס סיכון של 1.19). ניתוח סטטיסטי עם התאמת מאפייני החולים אישר את ממצאים אלו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה ל- Phenprocoumon, הסיכון לדימום נמוך יותר עם Apixaban, דומה עם Dabigatran וגבוה יותר עם Rivaroxaban.
Clin Res Cardiol. 2017 Aug;106(8):618-628
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!