במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם מחלה כלילית יציבה, תוספת Rivaroxaban (קסרלטו) לאספירין הפחיתה אירועים וסקולאריים מג’וריים, אך לוותה בעליה בסיכון לדימומים מג’וריים. לא זוהתה עליה בשיעור דימומים תוך-גולגולתיים או באיברים קריטיים אחרים. עוד זוהתה ירידה משמעותית בשיעורי התמותה עם תוספת טיפול זו.
במסגרת המחקר הרב-מרכזי, כפל-סמיות, אקראי, מבוקר-פלסבו, גייסו החוקרים חולים עם מחלה כלילית יציבה או מחלת עורקים היקפית מ-602 בתי חולים, מרפאות או מרכזים קהילתיים ב-33 מדינות. מאמר זה מתמקד בחולים עם מחלה כלילית יציבה. לאחר 30 ימי הרצה, המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1:1 לטיפול ב- Rivaroxaban (2.5 מ”ג, פעמיים ביום) עם אספירין (100 מ”ג, פעם ביום), Rivaroxaban בלבד (5 מ”ג, פעמים ביום), או אספירין בלבד (100 מ”ג, פעם ביום).
התוצא העיקרי של מחקר COMPASS היה הופעת אוטם לבבי, אירוע מוחי, או תמותה קרדיווסקולארית.
בתקופה שבין 12 במרץ, 2013, ועד 10 במאי, 2016, גויסו למחקר COMPASS 27,395 משתתפים, מהם 24,824 חולים עם מחלה כלילית יציבה מ-558 מרכזים. שילוב Rivaroxaban עם אספירין הפחית את התוצא העיקרי, בהשוואה לאספירין בלבד (348 מבין 8,313 חולים [4%] לעומת 460 מבין 8,261 חולים [6%]; יחס סיכון של 0.74, p<0.0001). הטיפול ב- Rivaroxaban לבדו לא הביא לשיפור משמעותי בתוצא העיקרי בהשוואה לטיפול באספירין בלבד (5% לעומת 6%).
משלב Rivaroxaban עם אספירין הוביל לשיעור גבוה יותר של דימומים מג’וריים, בהשוואה לטיפול באספירין בלבד (3% לעומת 2%; יחס סיכון של 1.66, p<0.0001), ובדומה, שיעור הדימומים היה גבוה יותר בקבוצת הטיפול ב- Rivaroxaban בלבד, בהשוואה לאספירין בלבד (3% לעומת 2%, יחס סיכון של 1.51, p<0.0001).
האתר הנפוץ ביותר לדימום מג’ורי היה מערכת העיכול (2% מהחולים תחת טיפול משולב, 1% מאלו תחת Rivaroxaban בלבד ו-1% מאלו תחת אספירין בלבד). הטיפול ב- Rivaroxaban עם אספירין הפחית את שיעורי התמותה, בהשוואה לאספירין בלבד (3% לעומת 4%; יחס סיכון של 0.77, p=0.0012).
לאור ממצאי המחקר, החוקרים מסכמים וכותבים כי תוספת Rivaroxaban לאספירין עשויה להפחית משמעותית תחלואה ותמותה בחולים עם מחלה כלילית יציבה ברחבי העולם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!