הערב הוצגו תוצאות מחקר ה-ODYSSEY בכנס ה-ACC בארה”ב. פרופ’ שטאג (בתמונה) שהציג את המטרות, השיטות ומבנה המחקר, וכמובן התוצאות הראה שהושגה ירידה של 15% ב-MACE (מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב או תעוקה לא יציבה לא קטלנים, שבץ לא קטלני) בקבוצת המטופלים באלירוקומאב (פראלואנט) בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
ניתן לצפות בהרצאה ובדיון שהתקיים בעקבותיה בקישור זה.
במחקר נכללו כ-19,000 משתתפים, מעל גיל 40 עם אירוע קורונרי (MI או תעוקה לא יציבה) בשנה שלפני תחילת המחקר, לאחר טיפול מיטבי בסטטינים פוטנטים (אטורבסטטין או רוסובסטטין במינונים גבוהים) , ועם רמות LDL מעל 70 מ”ג/ד”ל (או NON LDL-C מעל 100 מ”ג/ד”ל, או אפוליפופרוטאין מעל 80 מ”ג/ד”ל). המחקר היה כפול סמיות ואקראי.
מטרת החוקרים הייתה להביא את המטופלים ליעד LDL-C של בין 25-50 מ”ג/ד”ל. הטיפול בקבוצת האלירוקומואב החל בזריקות מידי שבועיים במינון של 75 מ”ג. אם יעד ה-LDL-C לא הושג, המינון הועלה ל-150 מ”ג.
כאמור, הירידה ב-MACE בקבוצת האלירוקומאב הייתה של 15% , וההבדל האבסולוטי לאחר 4 שנות מעקב היה 1.6%.
ניתוח לפי מרכיבי ה-MACE מראה שהטיפול באלירוקומואב הפחית באופן מובהק את הסיכון ל-MI לא פטאלי ב–14% , לשבץ ב-27% , ולתעוקה לא יציבה ב-39% . הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית היה נמוך ב-8% אך הירידה לא הייתה מובהקת סטטיסטית.
עם זאת, הטיפול באלירוקומאב כן הפחית באופן מובהק סטטיסטי את הסיכון לתמותה מכל סיבה ב-15% (ירידה אבסולוטית בסיכון של 0.6%).
התועלת בירידה בסיכון ל-MACE ולתמותה הייתה בולטת במיוחד בקבוצה שרמת ה-LDL-C הבסיסית שלה הייתה מעל 100 מ”ג/ד”ל, שטופלה באלירוקומאב. (ירידה של 29% בסיכון לתמותה מכל סיבה).
מבחינת בטיחות, לא היה כל הבדל בין הקבוצות (למעט שיעור מעט גבוה יותר של ריאקציה מקומית באיזור ההזרקה).
פרופ’ שטאג הדגיש בסיכום ההרצאה את העובדה שעבור מטופלים שרמת הבסיס של ה-LDL-C שלהם הייתה מעל 100 מ”ג/ד”ל הטיפול באלירוקומאב הפחית את ה-MACE ב-24% (ירידה אבסולוטית של 3.4%) ואת התמותה מכל סיבה ב-29% (ירידה אבסולוטית של 1.7%) . אלה המטופלים להערכת פרופ’ שטאג המתאימים ביותר לטיפול באלירוקומאב.
לאחר הצגת המחקר התקיים דיון באולם בהשתתפות מומחים מובילים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!