הרגישות של בדיקת טרופונין העלתה מאד את שיעור האבחנה של אוטם בכלל ובפרטאוטם מטיפוס 2-T2MI-אוטם משני לגורם המפר איזון של הספקהתצרוכת חמצן מיוקרדיאלית, לרב על מחלה כלילית ידועה ( לא בהכרח) אך לא בעקבות קרע או סדק ברובד טרשתי ויצירת קריש כמקובל באוטם ספונטני, המוגדר אוטם מטיפוס 1 -T1MI.
הגדרות אלה של סיווג האוטם מקובלות כיום בהתאםלהגדרה האוניברסאלית של אוטם,אך המינוח שלT2MI כוללמגוון רחב של הגדרות, פרזנטציות קליניות מגוונות, עם או בלי תעוקה, בליווי או ללא שינויי אק”ג איסכמיים, אם בחדרי מיון או במחלקות אשפוז, תחת אבחנות עיקריות שונות ותחלואה נלווית, או לאחר ניתוחים שונים, לא קרדיאלים.
תתכן עלייה ברמת טרופונין ללאMI, בתת קבוצה המכונהNonMI cause of troponin elevation , אוMyocardial Injurywith Cardiac Biomarker Elevation not Related to Myocardial Ischemia, או MINOCA ר”ת של Myocardial Injury with Non Obstructed Coronary Arteries (ההצרות לא מעל 50%). תת קבוצה נוספת של מצבים אקוטיים כגון פניאמוניה או פניומותורקס לעיתים גם משויכת כאן.
יש לעיתים קרובות קושי בהפרדה מדויקת של 3 האבחנות,בעיקר ביןT2MIוMyocardial Injuryבהעדר מידע ברור של מידת המחלה הכלילית.
לכן גם הערכה מדויקת של הסיכון, התחזית העתידית, ובעיקר הגישה הטיפולית המיטבית לא ממש מוגדרים ב2 תת הקבוצות האלה.
מטרת מחקר נוכחילהעריך תוצאים ארוכי טווח ולחקור ריבוד סיכונים במטופלים לאחרT2MIו Myocardial Injury.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!