פעילות גופנית צריכה לשמש כחלק מהטיפול הסטנדרטי בכלל החולים עם מחלות ממאירות, כך לפי נייר עמדה חדשה מטעם ה-Clinical Oncology Society of Australia, שפורסם בכתב העת Medical Journal of Australia.
הכותבים קוראים לאונקולוגים ואנשי צוות רפואי אחרים לדון עם המטופלים על חשיבות פעילות גופנית בשילוב עם הטיפול האונקולוגי, להקפיד על המלצה זו לכלל החולים ולהפנות את המטופלים למומחים לפעילות גופנית.
ההנחיות האוסטרליות קוראות לחולי סרטן להקפיד על הבאים:
· לפחות 150 דקות של פעילות בעצימות מתונה או 75 דקות של פעילות אירובית אינטנסיבית (דוגמת הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים, שחיה) בכל שבוע.
· 2-3 אימוני תנגודת (דוגמת הרמת משקולות) כל שבוע, עם פעילות בעצימות מתונה-עד-מאומצת המכוונת לקבוצות שרירים גדולות.
יש להתאים את הפעילות הגופנית ליכולות כל מטופל, לתופעות לוואי של הטיפול, לצפי מהלך המחלה ולמצב הבריאותי של החולים.
המומחים טוענים כי התפיסה לפיה יש להגן על המטופלים ולעטוף אותם בצמר גפן היא מיושנת ואינה מבוססת על מחקרים. בשלב זה, העדויות אינן ניתנות לסתירה ונראה כי הימנעות מפעילות גופנית ככל הנראה מזיקה למטופלים.
המומחים מאוסטרליה מדווחים כי העדות הברורה ביותר לחשיבות פעילות גופנית נובעת משיפור במצב הגופני (דוגמת כושר אירובי, כוח שרירים ויכולת תפקודית), הפחתת עייפות משנית לממאירות, הקלה במצוקה פסיכולוגית ושיפור איכות החיים.
יש עדויות חדשות מהן עולה כי פעילות גופנית סדירה לפני, במהלך ו/או לאחר טיפול לממאירות מפחיתה את חומרת אירועים חריגים אחרים, מעבר לעייפות ומצוקה נפשית, ומלווה בסיכון מופחת להתפתחות ממאירויות חדשות. יתרה מזאת, ממחקר אפידמיולוגי עולה כי בחלק מהמחלות הממאירות, פעילות גופנית מספקת הגנה מפני הישנות ממאירות, תמותה עקב ממאירות ותמותה מכל-סיבה. המומחים מאוסטרליה מציינים כי מחקרים אלו התמקדו בסרטן שד, מעי גס ורקטום וערמונית.
Medical Journal of Australia
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!