היתרונות המוקדמים של צנתור בגישה רדיאלית, במקום צנתור דרך המפשעה, במהלך טיפול פולשני בחולים עם תסמונת כלילית חדה נותרים לאחר שנה אחת, כך עולה מהתוצאות הסופיות של מחקר MATRIX, שהוצגו במהלך כנס ה-ESC (European Society of Cardiology).
מחקר MATRIX הינו המחקר הגדול ביותר מסוגו להשוואת צנתור בגישה רדיאלית לעומת צנתור דרך המפשעה והראשון שדיווח על התוצאות לאחר שנה אחת. המחקר בתווית-פתוחה כלל 8,404 חולים עם תסמונת כלילית חדה, כולל חולים עם אוטם לבבי עם ובלי עליות מקטע ST, שטופלו בידי רופאים שביצעו לפחות 50% מההתערבויות בגישה רדיאלית במהלך השנה האחרונה. לאחר אנגיוגרפיה כלילית, כ-80% מהחולים השלימו התערבות כלילית מילעורית.
הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר שנה אחת היה דומה בין חולים בקבוצת טיפול בגישה רדיאלית או דרך המפשעה (יחס סיכון של 0.89). עם זאת, בקבוצת החולים שטופלו בגישה רדיאלית סך שיעור אירועים קליניים חריגים (שהוגדר כסיבוך קרדיווסקולארי מג’ורי או דימום מג’ורי שאינו על-רקע מעקף עורקי) היה קטן ב-13%.
החוקרים מדווחים כי צנתור בגישה רדיאלית הפחית את סך שיעור האירועים הקליניים החריגים לאחר שנה אחת, בשל השפעה ממושכת על תמותה קרדיווסקולארית וסיבוכי דמם.
שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית עמדו על 2.1% בקבוצת החולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה ל-3.0% באלו בהם הצנתור בוצע דרך המפשעה. שיעורי דימומים מג’וריים מסוג 3 או 5 לפי סיווג BARC (Bleeding Academic Research Consortium) עמדו על 2.1% לעומת 2.9% (בשני התוצאים חושב יחס סיכון של 0.71).
החוקרים לא זיהו הבדלים בשיעורי אוטם לבבי, תרומבוזיס של התומכן או אירועים מוחיים בין חולים בשתי הקבוצות.
מתוך כנס ה-ESC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!