החלפת אינסולין בזאלי לאינסולין טוג’או (Insulin Glargine U300) בחולי סוכרת מסוג 1, אשר לא היו מאוזנים היטב תחת משלב בזאל-בולוס, הובילה לאיזון גליקמי במחצית מהחולים בתוך 12 חודשים, לצד הפחתת אירועי היפוגליקמיה לילית ושינויים קטנים במינון אינסולין בזאלי.
מחקר Neo T1DM נועד לבחון את היעילות והבטיחות של החלפת אינסולין בזאלי לאינסולין טוג’או בחולים עם סוכרת מסוג 1, תחת טיפול במשלב בזאל-בולוס. מדובר במחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי, שכלל 397 מבוגרים עם סוכרת מסוג 1 בגרמניה, אשר גויסו ע”י 344 חוקרים (רופאים פנימאיים ורופאים כללייים), לאחר שהרופא החליט להחליף את האינסולין הבזאלי הקיים בטוג’או לאור איזון גליקמי לא-מספק (המוגלובין מסוכרר של 7.5-10% וריכוז סוכר בדם בצום של מעל 130 מ”ג/ד”ל).
התוצא העיקרי של המחקר היה עקביות לאורך זמן, אשר הוגדרה כמשך זמן השגת התוצא המשולב, שכלל רמות סוכר בדם בצום ביעד של עד 110 מ”ג/ד”ל, או יעד מותאם אישית של המוגלובין מסוכרר, כפי שנקבע מראש ע”י החוקרים.
מדגם המחקר כלל חולים עם סוכרת מסוג 1, בגיל ממוצע של 52 שנים, עם משך מחלה ממוצע של 19 שנים. כל המשתתפים לא היו מאוזנים היטב תחת טיפול במשלב בזאל-בולוס, אשר לא כלל אינסולין טוג’או.
לאחר החלפת הטיפול הבזאלי באינסולין טוג’או, 49% מהחולים השיגו את תוצא הסיום המשולב של יעד המוגלובין מסוכרר מותאם-אישית למטופל או ריכוז סוכר בדם בצום של עד 110 מ”ג/ד”ל. חציון משך הזמן עד להשגת היעד עמד על 225 ימים והסיכוי כי החולים יוותרו בטווח היעד לאחר שישה חודשים מהשגת היעד עמד על 64%.
החלפת טיפול מלבמיר לטוג’או הובילה לשיעור הגבוה ביותר של השגת יעד רמות סוכר בדם בצום (44.7% מהחולים) והמוגלובין מסוכרר (60.5%), כאשר לאחר שנה אחת, מינון הטיפול באינסולין טוג’או היה נמוך יותר, בהשוואה למינון הטיפול בלבמיר. כמו כן, נצפתה ירידה של 29 מ”ג/דצל בסוכר בצום במטופלים שעברו מאינסולין טרגלודק לטוג’או ועם ירידה נומרית במשקל של 2.5 ק”ג.
בכלל המחקר, ריכוז המוגלובין מסוכרר ירד בממוצע ב-0.5% במהלך 12 חודשי הטיפול בטוג’או, לריכוז המוגלובין ממוצע של 7.7%. ריכוז הסוכר בצום ירד בממוצע ב-29 מ”ג/ד”ל ל-144 מ”ג/ד”ל עם עליה ממוצעת קטנה במינון אינסולין בזאלי (3.4 יחידות/יום) ועליה במינון אינסולין מהיר-פעולה (6 יחידות ליום). מעבר לשיפור איזון גליקמי, היפוגליקמיה לילית פחתה לאחר 6 ו-12 חודשי טיפול באינסולין טוג’או.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סוכרת מסוג 1, אשר אינם מאוזנים היטב תחת משטר טיפול באינסולין בזאל-בולוס, החלפת האינסולין הבזאלי באינסולין טוג’או הובילה לשיפור איזון גליקמי והפחתת אירועי היפוגליקמיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!