מרבית משפחות התרופות של נוגדי-דיכאון מלוות בהפחתת הסיכון לתמותה בקרב חולים עם סוכרת ודיכאון מג’ורי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההשפעה של נוגדי-דיכאון על תמותה של חולים עם סוכרת לא נבחנה באופן מקיף, למרות השכיחות הגבוהה של דיכאון באוכלוסיה זו. במחקר העוקבה הרטרוספקטיבי הנוכחי הם ביקשו לבחון את ההשפעה של טיפול בנוגדי-דיכאון על תמותה בחולי סוכרת.
המחקר התבסס על נתוני מאגר National Health Insurance Research Database בטייוואן. משנת 2000 הם זיהו 53,412 חולים עם אבחנה חדשה של סוכרת ודיכאון.
מניתוח הנתונים עלה כי טיפול בנוגדי-דיכאון לווה בירידה משמעותית בתמותה בקרב חולי סוכרת (בקבוצת המינון הגבוה ביותר, יחס סיכון של 0.65). מניתוח נוסף עלה כי ההבדלים בתמותה זוהו עם כל משפחות נוגדי-דיכאון: Selective Serotonin Reuptake Inhibitor (יחס סיכון של 0.63), Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitor (יחס סיכון של 0.58), Norepinephrine-Dopamine Reuptake Inhibitor (יחס סיכון של 0.20), Mirtazapine (יחס סיכון של 0.60) ונוגדי דיכאון טריציקליים או טטרציקליים (יחס סיכון של 0.73), Trazodone (יחס סיכון של 0.52). עם זאת, הטיפול במעכבים הפיכים של Monoamine Oxidase A לווה דווקא בעליה בסיכון לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.48).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מרבית נוגדי הדיכאון, אך לא מעכבים הפיכים של Monoamine Oxidase A, לוו בירידה משמעותית בסיכון לתמותה קרב חולים עם סוכרת ודיכאון.
J Clin Endocrinol Metab. Published online July 2, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!