במאמר שפורסם בכתב העת Pain מדווחים חוקרים כי להיסטוריה אישית ומשפחתית של הפרעות פסיכיאטריות, כמו גם לרקע הסוציו-אקונומי בילדות, עשויה להיות השפעה של הטיפול באופיואידים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנן עדויות לפיהן קיימת שכיחות גבוהה יותר של מתן מרשמים לטיפול באופיואידים לחולים בארצות הברית עם הפרעות פסיכיאטריות. לא ברור אם הקשרים הללו קיימים גם מעבר לארצות הברית והקשר עם הבריאות הפסיכיאטרית במשפחה והמצב הסוציו-אקונומי.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין מגוונים אבחנות פסיכיאטריות קיימות, היסטוריה של הפרעות פסיכיאטריות בהורים והמצב הסוציו-אקונומי בילדות עם דפוסי מרשם לטיפול באופיואידים בשבדיה. הם התבססו על מאגר נתונים ארצי וזיהו למעלה מ-5 מיליון מתבגרים ומבוגרים שלא קיבלו מרשם לטיפול באופיואידים ועקבו אחרים בין 2007 ועד 2014.
שיעורי ההיארעות המצטברים של ניפוק מרשם כלשהו לטיפול באופיואידים בתוך שלוש שנים עמדו על 11.4%. בקרב נבדקים עם היסטוריה של פגיעה עצמית, כמו גם הפרעות שימוש באופיואידים וחומרים אחרים, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, דיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית, תועדו שיעורי התחלת טיפול באופיואידים שהיו גבוהים יותר, בהשוואה לנבדקים ללא הפרעות אלו (יחסי סיכון שנעו בין 1.24 עם הפרעה דו-קוטבית ועד 2.12 בנוכחות הפרעת שימוש באופיואידים).
בקרב קרוב ל-1.3 מיליון משתתפים שקיבלו מרשם לטיפול באופיואידים, שיעורי ההיארעות המצטברים של טיפול ארוך-טווח באופיואידים עמדו על 7.6% בתוך שלוש שנים מהתחלת הטיפול. כל ההפרעות הפסיכיאטריות נקשרו עם שיעורים גבוהים יותר של טיפול ארוך-טווח באופיואידים (יחסי סיכון שנעו בין 1.66 עם הפרעה דו-קוטבית ועד 3.82 בנוכחות הפרעת שימוש באופיואידים) ונקשרו בקשר דומה עם טיפול משולב בבנזודיאזפינים-אופיואידים.
בקרב קרוב ל-1.5 מיליון מתבגרים ומבוגרים צעירים, שיעורי התחלת טיפול באופיואידים וטיפול ארוך-טווח באופיואידים היו גבוהים יותר בקרב אלו עם היסטוריה משפחתית של הפרעות פסיכיאטריות או מצב סוציו-אקונומי נמוך.
החוקרים כותבים כי במסגרת המאמצים לצמצם את האירועים החריגים הקשורים בטיפול באופיואידים יש לקחת בחשבון דפוסים אלו.
Pain. 2019;160(11):2464-2472
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!