בקשישים עם טרשת עורקים נרחבת המדווחים על רמת פעילות גופנית גבוהה תועדו שיעורי תמותה נמוכים יותר, בהשוואה לאלו שדיווחו על פעילות גופנית מעטה או שלא עסקו כלל בפעילות גופנית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Mayo Clinic Proceedings.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 2,138 משתתפים בגילאי 65 עד 84 שנים, אשר השלימו בדיקת סקר להערכת סידן בעורקים כליליים (Coronary Artery Calcium) בין 1998 עד 2016. בעת השלמת בדיקות ההדמיה, המשתתפים השלימו שאלונים אודות כאבי חזה ותסמינים לבביים אחרים, גורמי סיכון למחלות לב, טיפול תרופתי ורמות פעילות גופנית.
לאחר מעקב ממוצע של 10.6 שנים, 533 חולים (23%) הלכו לעולמם. שיעורי התמותה השנתיים של כלל המשתתפים במחקר עמדו על 2.3% בשנה, כאשר שיעורי התמותה הגבוהים ביותר (2.9% בשנה) תועדו באלו עם דרגת פעילות גופנית הנמוכה ביותר ושיעורי התמותה הנמוכים ביותר (1.7% בשנה) תועדו באלו עם דרגת הפעילות הגופנית הגבוהה ביותר.
החוקרים מדווחים כי מניתוח הנתונים עלה כי פעילות גופנית לא הובילה לשינוי הישרדות חולים עם מדד CAC נמוך (0-99). עם זאת, באלו עם מדדי CAC (100-399), הסיכון לתמותה מכל-סיבה עלה פי 2.07 באלו עם רמת פעילות גופנית נמוכה, בהשוואה לאלו עם רמת פעילות גופנית גבוהה.
בחולים עם מדד CAC מעל 400, שיעורי התמותה מכל-סיבה עלו פי 2.35 בחולים עם דרגת פעילות נמוכה, בהשוואה לאלו עם דרגת פעילות גופנית גבוהה.
החוקרים כותבים כי פעילות גופנית מובילה לשיפור גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, דוגמת יתר לחץ דם, פרופיל שומנים בדם ותהליכים דלקתיים.
Mayo Clinic Proceedings, online June 5, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!