מסקירה חדשה להערכת המנגנונים האפשריים והביטויים של הפרעות קצב לב על-רקע COVID-19 עולה כי על רופאים להקפיד על ערנות לסיבוכים לבביים אלו.
ישנם מספר קווים מנחים בנושא הפרעות קצב לב על-רקע COVID-19, לצד מחקרים תצפיתיים ודיווחי מקרים בנושא. מרבית המאמרים הללו מעידים כי הפרעות קצב לב על-רקע COVID-19 מאובחנות לרוב בחולים במצב קשה וכי הסיכון להפרעות הקצב בחולים אלו קשור ככל הנראה למחלה הסיסטמית ולא להשפעות ישירות של הנגיף.
בסקירה מציגים הכותבים את מגוון המנגנונים האפשריים העשויים להוביל להפרעות קצב לב בחולים עם COVID-19. מנגנונים אלו כוללים היפוקסיה משנית למעורבות ישירה של הנגיף בריאות, מיוקרדיטיס, הפרעה בתגובה חיסונית, איסכמיה של שריר הלב, הפרעה אלקטרוליטית, סיבוכים וסקולאריים כולל חוסר-איזון תוך-כלי ותופעות לוואי של טיפולים תרופתיים.
בכל הנוגע לטיפול, המומחים מסבירים כי עדיין אין מחקרים קליניים או ניסיון קליני מספק בכדי להנחות את הטיפול בהפרעות קצב לב במקרים אלו; ברדיאריתמיות או טכיאריתמיות המתפתחות על-רקע COVID-19 יטופלו בהתאם להנחיות הקיימות. איגודים מקצועיים שונים פרסמו מסמכי קונצנזוס אודות סוגיות הנוגעות לאבחנה, טיפול ובטיחות ניהול מקרים אלו.
מומחים סבורים כי הנטייה להפרעות קצב לב על-רקע המחלה הזיהומית מרמזת כי מערכת החיסון הינה האשמה העיקרית בכך. הם מציינים כי התגובה החיסונית אחראית למרבית הביטויים הלבביים של הזיהום הנגיפי וקוראים להתמקד בעיקר בטיפול במצבים ברקע במקום לטפל בהפרעת הקצב עצמה.
אחת השאלות המרכזיות שנותרו פתוחות נוגעת להשפעות המאוחרות של הזיהום הנגיפי, אם אלו קיימות כלל, בקרב אלו ששרדו מחלה חמורה או החלימו לאחר מחלה קלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!