במאמר שפורסם בכתב העת PLoS One מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מודל ייעודי עשוי לסייע לרופאים לזהות בשלב מוקדם לאחר התחלת טיפול ב-Tocilizumab (אקטמרה), אילו חולים צפויים להתקדם להנשמה מלאכותית או למות, כך שניתן להתמקד במתן טיפולי הצלה לחולים אלו.
החוקרים השלימו ניתוח משני של מחקר TESEO במטרה לזהות גורמים המנבאים את הסיכון להתקדמות להנשמה מלאכותית ותמותה ולפתח מדד סיכון להערכת הסיכון לתוצאים אלו, בהתאם לפרופיל החולים.
מדגם המחקר כלל חולים עם דלקת ריאות חמורה על-רקע COVID-19, אשר קיבלו טיפול סטנדרטי עם Tocilizumab ושרדו לאחר 6 ימים מהתחלת טיפול. ניתוח סטטיסטי שימש לזיהוי גורמים המנבאים את הסיכון להנשמה מלאכותית או תמותה לאחר 28 ימים מהתחלת טיפול ולפתח מדד סיכון. תמותה הוגדרה כתוצא משני של המחקר.
החוקרים מדווחים כי 266 חולים קיבלו טיפול ב- Tocilizumab ונכללו במחקר הרטרוספקטיבי. לאחר 28 ימים מהתחלת טיפול, 40 חולים (15%) הונשמו או הלכו לעולמם (26 חולים, 10%).
מניתוח רב-משתני עלה כי מין החולה, יחס לחץ חלקי של חמצן לאחוז חמצן באוויר ביום 4 לטיפול, ספירת טסיות וריכוז CRP נקשרו בקשר בלתי-תלוי עם הסיכון להנשמה מלאכותית או תמותה ונכללו במדד הסיכון המוצע. מדד הסיכון החדש היה מדויק יחסית, עם שטח מתחת לעקומה של 0.80 ו-0.70 להערכת תוקף פנימי והערכת תוצא הסיום המשולב ושל 0.92 ו-0.69 לתמותה, בהתאמה.
החוקרים כותבים כי מדד הסיכון המוצע עשוי לסייע בזיהוי חולים שמצבם צפוי להידרדר עד להנשמה מלאכותית או מוות, כך שניתן יהיה להעניק לחולים אלו טיפולים מצילי חיים.
הערת מערכת: אתם מוזמנים לוובינר שהתקיים השבוע עם פרופ’ דרור מבורך שבו הציג את הגישה הטיפולית העדכנית, לרבות התייחסות לשימוש ב-Tocilizumab.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!