אמבליופיה היא הסיבה השכיחה ביותר של איבוד חדות ראייה חד צדדי בילדים ושכיחותו בין 1.6 אחוזים ל- 3.5 אחוזים. הוא נגרם בעיקר בגלל פזילה ו/או אנאיזומטרופיה, או הפרעה לראייה, אשר מונעת קלט שווה משתי העיניים לקורטקס הראייתי. אמבליופיה קבועה גורמת לנטל משמעותי על החברה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת איכות החיים. אמבליופיה גורמת גם לכמעט הכפלת הזמן עם מוגבלות ראייתית בעקבות פגיעות בעין הטובה, כאשר אין עין שנייה עם ראייה מספקת המאפשרת תפקוד.
הטיפול המקובל באמבליופיה הוא באמצעות משקפיים מתאימים, וסגירת העין הטובה למשך מספר שעות ביום בתקופה הרגישה. הטיפול בסגירות יעיל מאד אך הוא יכול להיכשל בגלל חוסר היענות (compliance). התוצאות ארוכות הטווח של טיפול בסגירות שונות מאד. חדות הראייה הידרדרה ב- 7 עד 74 אחוזים מהמקרים, כאשר השונות נובעת לרוב ממשך המעקב ומהגדרת התוצאות. המשתנים שמדווחים כגורמים לירידה בחדות הראייה לאחר הפסקת הסגירות הם חדות ראייה גרועה בהתחלת הטיפול, גורמי האמבליופה, פיקסציה אקסצנטרית וגיל. כמעט כל המחקרים ארוכי הטווח היו רטרוספקטיביים.
המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לקבוע את המהלך ארוך הטווח של חדות הראייה לאחר הפסקת טיפול באמבליופיה עם סגירות, ולזהות גורמי סיכון להידרדרות בחדות הראייה באוכלוסיית הילדים שהשתתפו במחקר קודם על טיפול באמבליופיה שנערך בין 2001 ל- 2003. בזמן בדיקת המעקב של המחקר הנוכחי כל הילדים היו כבר מתבגרים ורובם חיו עם הוריהם. הם הוזמנו לצורך בדיקה עדכנית של חדות הראייה. בדיקות חדות הראייה בסוף הטיפול בסגירות ובביקורת המאוחרת בוצעו באותם תנאים של המחקר. מידת שיתוף הפעולה בתקופת הטיפול בסגירות נמדדה באופן אלקטרוני, ועבור כל המשתתפים נאספו נתונים קליניים וסוציו-אקונומיים מפורטים.
החוקרים היו מהולנד: ממחלקות העיניים של המרכז הרפואי של אוניברסיטת Erasmus ברוטרדם ושל המרכז הרפואי Haaglanden של בית החולים Westeinde בהאג, מהמחלקה לביוסטטיסטיקה של המרכז הרפואי של אוניברסיטת Erasmus ברוטרדם, ומהמחלקה לאופטומטריה ואורטופטיקה של האוניברסיטה למדע שימושי באוטרכט. המדד למידת האמבליופיה שהיה InterOcularVADifference (IOD) בסוף הטיפול בסגירות הושווה לתוצאות בבדיקת המעקב. בוצעה בחינת רגרסיה כדי לקבוע את ההשפעה של משתנים קליניים וסוציו-אקונומיים על השינויים במדד האמבליופיה. מתוך 303 הילדים שנכללו במחקר הראשוני, נוצר קשר עם 208, ומתוכם 59 סרבו להשתתף במחקר ההמשך ו- 15 הוצאו ממנו בגלל סיבה לא מתאימה לטיפול בסגירות. הגיל הממוצע בסוף המחקר הראשוני היה 6.4 שנים והגיל הממוצע במחקר ההמשך היה 18.3 שנים. נמצא שמידת האמבליופיה הממוצעת (IOD) לא השתנתה באופן משמעותי בבדיקה המאוחרת לעומת הבדיקה בסוף המחקר הראשוני. אנאיזומטרופיה גבוהה או מתקדמת, פיקסציה אקסצנטרית וחוסר היענות לטיפול בסגירות בזמן הטיפול היו קשורים לחדות ראייה פגועה לאורך זמן.
המסקנה הייתה שהתוצאה ארוכת הטווח של טיפול באמבליופיה בסגירות היא טובה. ילדים עם חדות ראייה ראשונית נמוכה היו לרוב עם חדות ראייה ירודה גם לאורך זמן.
Kadhum A, Simonsz-Toth B, van Rosmalen J, Pijnenburg SJM, Janszen BM, Simonsz HJ, Loudon SE
Long-term follow-up of an amblyopia treatment study: change in visual acuity 15 years after occlusion therapy
Acta Ophthalmol. 2021: 99: e36e42
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!