בחולים עם תסמונת POTS (Postural Tachycardia Syndrome), ניתן להגדיל בבטחה את צריכת הנתרן בתזונה, כך עולה מתוצאות מחקר ראשון מסוגו בנושא. ממצאי המחקר מעידים כי צריכה רבה של נתרן בדם עשויה להפחית את רמות נוראפינפרין בפלזמה ולהקל על טכיקרדיה אורתוסטטית בחולים עם התסמונת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי צריכה רבה של נתרן מומלצת לטיפול בתסמונת POTS על-מנת להתגבר על ההיפוולמיה והרמות המוגברות של נוראפינפרין בפלזמה התורמים לטכיקרדיה אורתוסטטית, אך אין עדויות התומכות בגישה זו. מטרת המחקר הייתה לבחון אם דיאטה עתירת נתרן מפחיתה טכיקרדיה אורתוסטטית וקצב הלב בעמידה, בהשוואה לדיאטת דלת נתרן בחולים עם POTS, כמו גם לבחון את ההשפעה של נפח הפלזמה ונוראפינפרין בפלזמה.
מדגם המחקר כלל 14 חולים עם תסמונת POTS ו-13 ביקורות בריאות בגילאי 23-49 שנים. המשתתפים לקחו חלק במחקר חתך שכלל 6 ימים של דיאטה דלת נתרן (10 מיליאקווילנט נתרן/יום) או דיאטה עתירת נתרן (300 מיליאקווילנט נתרן/יום). החוקרים בחנו את רמות נוראפינפרין ואפינפרין בפלזמה, נפח הדם, פעילות רנין בפלזמה, רמות אלדוסטרון בדם, לחץ דם וקצב לב בשכיבה ועמידה.
בחולים עם תסמונת POTS, דיאטה עתירת נתרן הפחיתה את קצב הלב בעמידה ואת השינוי בקצב הלב, בהשוואה לדיאטה דלת נתרן. נפח הדם הכולל ונפח הפלזמה עלו, לצד ירידה בריכוז נוראפינפרין בעמידה עם דיאטה עתירת נתרן, בהשוואה לדיאטה דלת נתרן. עם זאת, עם דיאטה עתירת נתרן קצב הלב בעמידה (חציון 117 פעימות/דקה לעומת 85 פעימות/דקה), השינוי בקצב הלב (46 פעימות/דקה לעומת 19 פעימות/דקה) ורמות נוראפינפרין בעמידה (753 פיקוגרם/מ”ל לעומת 387 פיקוגרם/מ”ל) היו גבוהים יותר בחולים עם POTS, בהשוואה לביקורות בריאות, למרות שלא תועדו הבדלים בנפח הפלזמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם תסמונת POTS, צריכת נתרן רבה בתזונה, בהשוואה לצריכה מעטה של נתרן, לוותה בעליה בנפח הפלזמה, הפחתת רמות נוראפינפרין בפלזמה בעמידה והפחתת השינוי בקצב הלב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!