מתוצאות מחקר TEMPO שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי שבועיים של טיפול ב-Metoprolol הובילו לשיפור מפל זרימה במוצא חדר שמאל, תסמינים ואיכות חיים, בהשוואה לפלסבו, בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול בחסמי ביתא בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית מבוסס על ניסיון קליני ומחקרי עוקבה. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעות של Metoprolol על מוצא הזרימה של חדר שמאל, תסמינים ויכולת גופנית בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית.
החוקרים השלימו מחקר כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו-, אקראי, שכלל 29 חולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית ומדד NYHA של II ומעלה. החולים טופלו ב-Metoprolol או פלסבו למשך שתי תקופות עוקבות בנות שבועיים. התוצאים שנבחנו כללו את מפל מוצא זרימה בחדר שמאל, מדד תפקודי לפי סיווג NYHA, מדד אנגינה לפי סיווג CCS (Canadian Cardiovascular Society), מדד KCCQ-OSS (Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire Overall Summary Score) ומבחן מאמץ לב-ריאה.
בהשוואה לזרוע הפלסבו, מפל מוצא חדר שמאל במהלך טיפול ב-Metoprolol היה נמוך יותר במנוחה (25 מ”מ כספית לעומת 72 מ”מ כספית, p=0.007), בשיא מאמץ (28 מ”מ כספית לעומת 62 מ”מ כספית) ולאחר מאמץ גופני (45 מ”מ כספית לעומת 115 מ”מ כספית).
במהלך טיפול ב-Metoprolol, 14% מהחלים היו במדד תפקודי NYHA של II ומעלה, בהשוואה ל-38% מהחולים בזרוע הפלסבו. בדומה, לא זוהו חולים במדד CCS של III ומעלה במהלך הטיפול בחסמי ביתא, זאת בהשוואה ל-10% מהחולים בזרוע הפלסבו. ממצאים אלו אושרו גם לאור מדד KCCQ-OSS גבוה יותר במהלך הטיפול ב-Metoprolol (76.2 לעומת 73.8, בהתאמה, p=0.039).
מדדי יכולת גופנית, צריכת חמצן מקסימאלית ורמת NT-proBNP לא היו שונים משמעותית בין זרועות המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה לפלסבו, טיפול ב-Metoprolol הפחית חסימת מוצא חדר שמאל במנוחה ובזמן מאמץ, הוביל להקלה בתסמינים ולשיפור באיכות החיים של חולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית. לא תועד שינוי בשיא יכולת גופנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!