מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מחקר חדש שפורסם ב-European heart journal הראה כי בחולים עם תסמונת כלילית חריפה (ACS), בהשוואה לבחירה שגרתית של טיפול מעכב P2Y12 חזק (prasugrel או ticagrelor), בחירה מודרכת של טיפול מעכב P2Y12 קשורה לאיזון הטוב ביותר בין בטיחות ויעילות. ממצאים אלו תומכים באימוץ רחב יותר של גישה מודרכת לבחירת טיפול מעכב P2Y12 בחולים עם ACS.
ההנחיות ממליצות על שימוש במעכבי P2Y12 חזקים על פני קלופידוגרל להפחתת אירועים איסכמיים בחולים עם תסמונת כלילית חריפה (ACS). עם זאת, הדבר בא במחיר דימום מוגבר. לבחירה מודרכת של טיפול מעכב P2Y12 יש פוטנציאל להתגבר על מגבלה זו. מטרת המחקר הייתה להעריך את הבטיחות והיעילות ההשוואתית של בחירה מודרכת לעומת שגרתית של טיפול מעכב P2Y12 בחולים עם ACS.
החוקרים ביצעו מטא-אנליזה של מחקרים אקראיים מבוקרים (RCTs) שהשוו מעכבי P2Y12 פומיים שונים המומלצים כיום לטיפול בחולים עם ACS (clopidogrel, prasugrel ו-ticagrelor). נכללו גם מחקרי RCT הכוללים גישה מודרכת (כלומר תפקוד טסיות דם או בדיקה גנטית) לעומת בחירה סטנדרטית של מעכבי P2Y12 בקרב חולים עם ACS. נאמדו יחסי שיעור שכיחות (IRR) ורווחי סמך של 95% (CI). ציוני P שימשו להערכת היררכיות של יעילות ובטיחות. המדד העיקרי ליעילות היה שיעור אירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACE) והתוצא העיקרי שהעיד על הבטיחות היה שיעורי הדימום. סך הכל נכללו 61,898 חולים מ-15 RCTs. קלופידוגרל שימש כטיפול התייחסות. גישה מודרכת הייתה האסטרטגיה היחידה הקשורה ל-MACE מופחת (IRR: 0.80, 95% CI: 0.65-0.98) ללא מחיר בשיעורי הבטיחות (IRR: 1.22, 95% CI: 0.96-1.55). גישה מודרכת ו-prasugrel היו קשורים להפחתת אוטם שריר הלב. גישה מודרכת, Prasugrel ו-ticagrelor היו קשורים לפקקת סטנט מופחתת. Ticagrelor היה קשור גם עם ירידה בתמותה כוללת וקרדיווסקולרית. לעומת זאת, Prasugrel היה קשור לשיעור דימום משמעותי מוגבר. Prasugrel ו-ticagrelor היו קשורים לדימום קל מוגבר. שכיחות השבץ לא הייתה שונה בין הטיפולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!