חוקרים מאוסטריה מדווחים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology כי עודף-משקל לבדו אינו מעלה את הסיכון לאי-ספיקת כליות וכי הסיכון המוגבר לנזק כלייתי נובע מהפרופיל המטבולי השלילי הנלווה למשקל העודף.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תנגודת לאינסולין, יתר לחץ דם, היפראוריצמיה והיפרכולסטרולומיה הם גורמים חשובים בבסיס הקשר בין עודף משקל והסיכון למחלת כליות כרונית. עם זאת, היקף ההשפעה הכוללת של עודף משקל גוף על הסיכון למחלת כליות בשלב סופני בתיווך מסלולים אלו אינו ידוע.
החוקרים יצרו מודל חדש אשר בניגוד לשיטות המסורתיות, מאפשר לקחת בחשבון את ההשפעות של הישירות והעקיפות של כל אחד מהמרכיבים שנבחנו, להערכת הקשר הישיר בין מדד מסת הגוף ובין הסיכון למחלת כליות בשלב סופני ובחנו את הקשר העקיף בתיווך מדד טריגליצרידים-גלוקוז (כסמן לתנגודת לאינסולין), לחץ עורקי ממוצע, חומצה אורית ורמות כולסטרול בדם
הם התבססו על נתונים אודות 100,269 מטופלים מאוסטריה (גיל ממוצע של 46.4 שנים), כאשר לאורך מעקב של 23.1 שנים תועדו 463 מקרים (0.5%) של אי-ספיקת כליות בשלב סופני. פרופיל מטבולי שלילי תועד בקרוב לשליש מהחולים (32.4%) ונקשר עם סיכון מוגבר משמעותית למחלת כליות סופנית (יחס סיכון מתוקן של 3.57, רווח בר-סמך 95% של 2.89-4.40), ללא תלות במדד מסת הגוף.
כל עליה של 5 ק”ג/מ2 במדד מסת הגוף לוותה בעליה של 57% בסיכון למחלת כליות בשלב סופני (יחס סיכון מתוקן של 1.57, רווח בר-סמך 95% של 1.38-1.77). מניתוח הנתונים עלה כי 99% מהקשר הנ”ל נבע מכלל גורמי הסיכון יחדיו; 33% עקב מדד טריגליצרידים-גלוקוז; 34% דרך לחץ דם עורקי ממוצע; 30% דרך היפראוריצמיה; ו-2% בשל רמות כולסטרול בדם. הקשר הישיר הנותר היה לא-מובהק סטטיסטית (יחס סיכון מתוקן של 1.01; רווח בר-סמך 95% של 0.88-1.14).
ממצאים אלו היו נכונים גם בקרב חולים במשקל תקין (מדד מסת גוף של 20-25), כאשר ב-17% מהם עדיין הייתה עדות לתנגודת לאינסולין, לחץ דם גבוה והיפראוריצמיה. עם זאת, שיעור הפרעות אלו עלה ל-40% בקרב אלו עם עודף-משקל (מדד מסת גוף בטווח 25-30) והגיע ל-60% באלו עם השמנה (מדד מסת גוף מעל 30).
מבין 100,000 שנות-אדם, שיעורי ההיארעות של אי-ספיקת כליות סופנית עמדו על 13 בקרב אלו עם משקל תקין, 22 באלו עם עודף-משקל ו-40 בקרב אלו עם השמנת-יתר. אין המשמעות כי מבוגרים לא-בריאים במשקל תקין בהכרח צפויים לתוצאות טובות יותר, בהשוואה למבוגרים בריאים עם עודף-משקל, שכן הסיכון לדיאליזה או השתלה היה גבוה פי 4.5 במקום פי 2 בלבד, בהשוואה לתרחיש האידיאלי, הכולל אדם במשקל תקין וללא גורמי סיכון. התרחיש הגרוע ביותר כלל שילוב שם השמנת-יתר עם גורמי סיכון, אשר לווה בסיכון גבוה כמעט פי שש.
מהנתונים עולה כי פרופיל מטבולי שלילי מלווה בעליה של פי 3.6 בסיכון לדיאליזה או השתלת כליה, ללא תלות במדד מסת הגוף. ממצאים המדגישים את חשיבות מעקב אחר גורמי סיכון לשמירה על תפקוד כלייתי.
J Am Soc of Nephrol, 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!